Search Results

לאחרונה נתקלתי במושג ״הערכה עצמית מותנית״, Contingent Self-Esteem. מושג מתחום הפסיכולוגיה, שמדבר על הערכה עצמית אשר תלויה במשהו חיצוני: הישגים, תוצאות, אישור של אחרים, הצלחה מקצועית, מראה חיצוני, השוואה לאחרים ועוד. המושג הזה עצר אותי, כי זיהיתי את עצמי שם. הצורך בהשגים, בצורה לא מודעת, כדי להרגיש בעלת ערך. מאיפה זה הגיע אלי? אולי משהו בילדות, אולי העברה בין דורית, אולי גם וגם, לא ממש ברור לי, מה שכן אני יודעת, שמאז שאני מכירה את עצמי הרגשתי כך, ואין לי ספק שזה השפיע על האנרגיה שלי, על הגוף שלי, ועל התוצאות שלי לאורך השנים. ולכן נכנסתי לחקור קצת את הנושא הזה. בשנת 2001 שתי חוקרות בתחום הפסיכולוגיה מאוניברסיטת מישיגן, ג׳ניפר קרוקר וקוני וולף, זיהו תחומים מרכזיים שעליהם אנשים נוטים לבסס את הערך העצמי שלהם: הן חילקו אותם ל-2 סוגים: תחומים חיצוניים: הישגים אקדמיים אישור של אחרים מראה חיצוני תחרותיות והשוואה לאחרים לצד תחומים פנימיים : מוסריות אמונה דתית ותמיכה משפחתית ב-2003, הן פיתחו שאלון למדידת ערך עצמי מותנה, ובדקו סטודנטים כדי להבין כיצד התחומים האלו משפיעים על תחושת הערך שלהם. וזה מה שהם גילו: כאשר הערך העצמי נשען על תחומים חיצוניים כמו הישגים, מראה או אישור חברתי, תחושת הערך שלנו נעשית רגישה מאוד להצלחות ולכישלונות. ז״א שהצלחה מעלה את הערך העצמי בצורה חדה, וחוסר הצלחה, שנתפס ככשלון, מפיל את הערך העצמי חזק מאוד אפילו יותר. לעומת זאת, כאשר הערך נשען על תחומים פנימיים, כמו מוסריות או קבלה משפחתית, הפיקים הם פחות חדים. ז״א ההשפעה על הערך העצמי היא פחות חזקה. המסקנה שלהן הייתה ברורה: לא רק רמת הערך העצמי חשובה, אלא הבסיס שעליהם היא בנויה, משום שהיסודות קובעים עד כמה הערך העצמי יציב או פגיע לאורך זמן. זה לא עניין אקדמי צר. זה מנגנון רחב. זה לא מנגנון שנמצא רק אצל סטודנטים במעבדה. מאז המודל של קרוקר וולף ב־2001, חוקרים בדקו את הערכה העצמית המותנית גם בעולם העבודה, בהישגים מקצועיים, בדימוי גוף ואפילו בשחיקה. נמצא שכאשר הערך שלנו תלוי בתוצאה, אנחנו רגישות יותר לביקורת,  יותר סטרס לאחר כישלון מקצועי, יותר השוואה חברתית, יותר חרדה חברתית, קשר חזק יותר לדכאון, יותר אשמה, יותר חרדת ביצוע, יותר קושי להתאושש מכשלון, ועוד. המחקרים האלו גרמו לי לכיווץ חזק, אבל גם להמון חמלה פנימית. כי כנשים בעשייה, כבעלות עסק, שתולות את הערך שלנו בהישגים מקצועיים או בהכרה חיצונית, העסק או הקריירה הופכים להיות מנגנון ויסות רגשי. כל ירידה בתוצאות לא נתפסת כאירוע עסקי שיש לנתח בצורה עיניינית ולהבין איך לפעול בפעם הבאה, אלא זה הופך ממש לאירוע זהותי. חוסר הצלחה מתחבר באופן אוטומטי לזהות שלנו, לערך העצמי שלנו, ואז הנפש נשברת כל פעם מחדש, והגוף מגיב בהתאם, עם דריכות, סטרס ושחיקה. תמיד היו אומרים לי ״אוקיי, בואי ננתח את המהלך שעשית ונבין מה לשנות לפעם הבאה״, אבל בתוך תוכי הרגשתי כאב עצום, כמו כישלון אישי שלי, ולא הצלחתי להבין למה אני מרגישה כך. עכשיו אני מבינה. המחקר הזה הפיל לי אסימון עצום. כל עוד אנחנו מחברות בין תוצאה חיצונית לזהות שלנו, אנחנו נחווה כאב. אנחנו לא מאפשרות לעצמנו עקומת למידה. כשאנחנו נותנות לתוצאה להגדיר את מי שאנחנו, כל כישלון מקצועי הופך לכישלון של האישיות שלנו. וזה פשוט לא נכון. בכל דבר שאנחנו עושות, יש עקומת למידה. אנחנו לומדות, משתפרות, מדייקות תוך כדי תנועה. זה בכלל לא קשור לערך שלנו. זו הסיבה שהיום אני כל כך מאמינה בעבודה פנימית, וזו אחת מאבני הבניין לויטליות ואנרגיה גבוהה. אני אשמח לשמוע ממך, האם את מזהה את עצמך כאן? אשמח שתכתבי לי. חיבוק איילת מקורות Crocker, J., & Wolfe, C. T. (2001).Contingencies of self-worth. Psychological Review, 108 (3), 593–623. Crocker, J., Luhtanen, R. K., Cooper, M. L., & Bouvrette, A. (2003).Contingencies of self-worth in college students: Theory and measurement. Journal of Personality and Social Psychology, 85 (5), 894–908. Crocker, J., Sommers, S. R., & Luhtanen, R. K. (2002).Hopes dashed and dreams fulfilled: Contingencies of self-worth and graduate school admissions. Personality and Social Psychology Bulletin, 28 (9), 1275–1286. Park, L. E., & Crocker, J. (2008).Contingencies of self-worth and responses to negative interpersonal feedback. Self and Identity, 7 (2), 184–203. Sargent, J. T., Crocker, J., & Luhtanen, R. K. (2006).Contingencies of self-worth and depressive symptoms. Journal of Social and Clinical Psychology, 25 (6), 628–646. Beyer, R., et al. (2019).Academic contingent self-esteem and school burnout. Learning and Individual Differences, 73 , 101782.

המושג Shinrin Yoku, מגיע מיפנית והתרגום הוא "רחצה ביער" או "להיכנס לאווירת היער”. זו גישה יפנית שמדברת על להיות ביער ולטבול בטבע כאמצעי להעלאת האנרגיה ולקידום בריאות ורווחה. הגישה הזו פותחה ביפן בשנות ה-80 כתגובה לעיור הגובר והניתוק מהטבע שחווים אנשים רבים. רבים מהאוכלוסייה העובדת ביפן דיווחה על עייפות ומתח, שהם גורמי סיכון לדכאון. הרעיון מאחורי Shinrin Yoku מבוסס על האמונה שלבילוי בטבע, במיוחד באזורים מיוערים, יש השפעה חיובית על הבריאות הפיזית והנפשית של האדם. מחקרים מדעיים רבים נערכו מאז כדי לחקור את היתרונות של גישה זו ולהבין את המנגנונים הבסיסיים שלו. אנשים שחיים ומקיימים אינטראקציה במרחבים ירוקים מדווחים שהם יותר אנרגטיים, עם בריאות כללית טובה ויש להם יותר תחושה של מטרה משמעותית בחיים. ממצאים מדעיים עדכניים מאירים את מה שבני האדם יודעים באופן אינטואיטיבי: לטבע יש יתרונות גדולים עבור הגוף, המוח והנפש. מבחינה היסטורית, כבר בשנת 560 לפנה״ס, כורש הגדול מלך פרס, בנה באופן אינטואיטיבי גנים ירוקים שופעים בבירה העירונית הצפופה של פרס לפני 2500 שנה כדי להגביר את בריאות האדם ולקדם תחושת "רוגע" בעיר עמוסה. הרופא השוויצרי-גרמני מהמאה ה-16, Paracelsus, הכריז: "אמנות הריפוי באה מהטבע, לא מהרופא" . תובנות אלו הובילו את חוקרי Shinrin Yoku לחקור את היתרונות הבריאותיים המודרניים של בני אדם הנחשפים לטבע או למרחבים ירוקים. מחקרים היום מראים שאנשים שגרים בקירבה לשטחים ירוקים הם בריאים יותר ותוחלת החיים שלהם ארוכה יותר. מחקר מ 2015 הראה שהמשתתפים שיצאו להליכה של 90 דקות בסביבה טבעית דיווחו על רמות נמוכות יותר של חשיבת יתר והראו פעילות עצבית מופחתת באזור במוח הקשורה לסיכון למחלות נפש בהשוואה לאלה שהיו בסביבה עירונית. תוצאות אלו מצביעות על כך שאזורים טבעיים נגישים עשויים להיות חיוניים לבריאות הנפש בעולם שלנו שהופך להיות עירוני בקצב מהיר. איך רוחצים ביער? פשוט מאוד - ללכת ביער או בשטח ירוק. הליכה נינוחה או פעילויות עדינות בסביבה טבעית, כגון יערות, פארקים או שטחים ירוקים אחרים. ההתמקדות היא בשימוש בכל החושים כדי לחוות ולהתחבר באופן מלא לטבע. ביפן יש ממש תרגולים מסוג זה שבהם המשתתפים יכולים מתבוננים בצבעים ובצורות של עצים וצמחים, מאזינים לקולות ציפורים ומים זורמים, שואפים את ריחות היער ונוגעים במרקמים של עלים או קליפות עץ. שינרין יוקו אינה פעילות גופנית אינטנסיבית, אלא הליכה איטית, הרפיה ותשומת לב. זה מעודד אנשים להאט את הקצב, להיות נוכחים ברגע, ולטפח קשר עמוק יותר עם הטבע. תרגול זה נעשה לרוב לבד, ומאפשר הרהור עצמי והתבוננות פנימה, אך ביפן ניתן ליהנות ממנו גם בקבוצות עם מדריכים מוסמכים. בשנים האחרונות, שינרין יוקו צבר פופולריות ברחבי העולם כאשר אנשים מחפשים דרכים להתחבר מחדש לטבע ולשפר את האנרגיה והרווחה שלהם. נמצאו המון יתרונות לתרגול של שינרין יוקו מחקרים מראים שהבילוי בטבע יכול להפחית מתח, להוריד לחץ דם ולחזק את המערכת החיסונית, לשפר את מצב הרוח, להגביר את המיקוד והיצירתיות ולשפר את תחושות הרווחה הכלליות. ההערכה היא שסביבת היער פולטת פיטונצידים (Phytoncides), כימיקלים טבעיים המיוצרים על ידי צמחים, שיש להם תכונות  אנטי-מיקרוביאליות ואנטי-דלקתיות ששומרות על הצמח. נשימה של חומרים אלה במהלך רחצה ביער מחזקת את הגוף וגם את הנפש, מעלה את האנרגיה והחיוניות שלנו, ירידה בהורמוני הסטרס וכן ירידה בחרדה, בדיכאון, בכעס, בעייפות ובבלבול. ״אמבטיית יער״ נמצאה מדעית שמחזקת את הגוף והנפש: 🌳 מעלה את האנרגיה הפיזית והמנטאלית שלנו 🌳 מורידה את הורמוני הסטרס 🌳מעלה את מצב הרוח ותחושת השמחה 🌳מעלה את היצירתיות 🌳 מורידה קצב לב ואת לחץ הדם 🌳 מחזקת את מערכת החיסון כמובן ש- Shinrin Yoku לא מחליף טיפול רפואי במידת הצורך, רק מחזק את הגוף והנפש 💜 אז צאי יותר לטבע, ליער, למרחבים ירוקים, טיילי, שבי לכתיבה והתבוננות פנימה, מדיטציה, ואפילו קחי את המחשב וצאי לעבוד ביער. *** בבליוגרפיה: https://doi.org/10.1073/pnas.1510459112 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/20413584 https://environhealthprevmed.biomedcentral.com/articles/10.1186/s12199-019-0822-8

האנרגיה של הגוף מיוצרת בתוך התאים, בחלק בתא שנקרא מיטוכונדרייה, בתהליך מורכב שבו נוצר חומר בשם ATP שנותן את האנרגיה לגוף לכל פעולה שצריכה לצאת אל הפועל. ה- ATP נוצר במיטוכונדרייה מהחמצן שאנחנו נושמות יחד עם הגלוקוז (סוכר) שאנחנו אוכלות. הגוף צריך אנרגיה לכל הפעולות - קטנות או גדולות: ללב לפעום למערכת העיכול לעכל את האוכל לסילק פסולת מהתא למעבר הסידן לתוך העצם לפעולת מערכת העצבים לפקודה של המערכת ההורמונאלית להליכה, לשמיעה, לדיבור, לתנועה, ועוד ועוד ועוד, מליוני פעולות שמתקיימות כל רגע בגוף. ללא האנרגיה הזו, פעולות חיוניות לתפקוד הגוף לא יצאו אל הפועל, ואנחנו לא נוכל לחיות לתפקד ולחיות. מכיוון שהתהליך ליצירת אנרגיה קורה בתוך המיטוכונדריה, מפעל האנרגיה של הגוף, חשוב לטפח ולשמור על המיטוכונדריה, כי בלעדיה, לא יהיו לנו חיים. אנחנו רוצות לאפשר למיטוכונדרייה לפעול בצורה הכי יעילה שניתן. לשגשג ולא רק לשרוד. איך לעשות את זה? בסרטון 3 דברים ממש חשובים לתפקוד תקין של המיטוכונדריה ולאנרגיה גבוהה:

אחד הדברים שיש לי על שולחן עבודה, מעבר למחשב, למחברות, ומלא צבעים, ואני ממליצה מאוד להשתמש בו באופן קבוע לחיזוק היכולות המוחיות, זה המכשיר הזה - קפיץ יד. אנחנו יודעות שאם השרירים שלנו חלשים, קשה לנו יותר לעשות פעולות יומיומיות כמו לפתוח צנצנת או לסובב מברג. אבל חשוב לשמור על כח היד שלנו לא רק כדי לעשות פעולות יומיומיות. מחקר שנעשה בשנת 2022 גם על נשים וגם גברים, בדק האם כח שרירים נמוך משפיע על הפעילות המוחית שלנו? המחקר נעשה על יותר מ 190,000 אנשים, במשך 10 שנים, והמסקנות הראו קשר בין אחיזת היד שלנו לפעילות המוחית שלנו וליכולות הקוגנטיביות שלנו. החוקרים הראו שכח אחיזת יד ירוד באמצע החיים קשור לירידה בפעילויות המח מאוחר יותר בחיים. המשתתפים עברו מבחנים שמדדו את כוח אחיזת היד, כישורי פתרון בעיות, זיכרון ויכולות חשיבה, וכן עברו הדמיה מוחית. בהשוואה לאנשים שהיו להם ציוני כוח אחיזה גבוהים יותר בתחילת המחקר, אנשים עם ציוני אחיזה נמוכים יותר היו בסבירות מאוחרת יותר לסבול מבעיות חשיבה וזיכרון, סמני הדמיה מוחיים של דמנציה וסקולרית ואבחונים של דמנציה. המחקר היה תצפיתי והוא לא מוכיח שכוח אחיזת יד לקוי גרם לירידה קוגניטיבית. אבל הוא מחזק מחקרים אחרים שמראים קשר דומה. המשמעות של הממצאים האלו מצביעים על כך שפעילויות שנועדו להגביר את כוח השרירים, עשויות לעזור לשמור על בריאות המוח הנוירוקוגניטיבית. ממליצה מאוד להכניס את הקפיץ יד לשימוש יומיומי קבוע. בסרטון אני מסבירה את זה: **** מקורות: https://jamanetwork.com/journals/jamanetworkopen/fullarticle/2793510

תקציר הפרק: לפני מספר שבועות שלחתי לתפוצה שלי שאלון כדי שאדע אילו תכנים הכי מעניינים אתכן לגבי האנרגיה שלכן, והשאלה ששאלו אותי הכי הרבה היתה ״אני יודעת מה צריך לעשות, אבל לא מוצאת את הזמן והמוטיבציה לפעול ומאוד קשה לי להתמיד״. בפרק 35 אני נכנסת לנושא לעומק - איך אנחנו פועלות, מה גורם לנו לחוסר מוטיבציה מבחינה המח, המיינד והגוף, ומה אפשר לעשות. אני אשתף אתכן במה עובד לי, מה הדרך שלי לשמור על עשייה ומוטיבציה כשאין מוטיבציה. הרבה פעמים אנחנו אומרות שאין לנו זמן לעשות, למרות שאנחנו יודעות מה לעשות. אבל זה לא עניין של זמן. כי אם המוטיבציה שלנו היתה גבוהה והיינו מלאות תשוקה לעשות את מה שאנחנו רוצות לעשות, היינו גם מוצאות את הזמן. זה מגיע ממקום אחר וזה קשור מאוד לאיך המח שלנו מפרש את מה שאנחנו רוצות לעשות, ובד״כ כשדברים הופכים להיות אתגריים, קשים, קשה לנו לשמור על מומנטום ולהמשיך. אחד מהמודלים שעזרו לי להבין מה באמת קורה לי ולמה אני לא מוצאת את המוטיבציה לעשות היה ״אפקט דאנינג קרוגר״ שנקרא על שם שני החוקרים שהטמיעו את המושג. אפקט דאנינג-קרוגר כשאנחנו מתחילות משהו חדש, אנחנו מתרגשות כי זה חדש. אנחנו מתחילות משהו חדש בבטחון עצמי גבוהה, התלהבות גבוהה ומוטיבציה גבוהה. אנחנו מרגישות שאנחנו מסוגלות לעשות את זה. דאנינג וקרוגר קוראים לשלב הזה, ההר של הטיפשות. למה? כי אנחנו מתלהבות מהחדש, עדיין אין לנו נסיון, ואנחנו לא באמת יודעות מה צופנת לנו הדרך. מה עומד בפנינו. אנחנו עדיין לא מבינות מה בדיוק דורש הפרוייקט החדש, כי ההבנה באמת מגיעה רק אחרי שאנחנו יוצאות לדרך ומגיעים האתגרים. רק כשאנחנו מתמודדות עם דברים שלא חשבנו עליהם ולא ידענו שנצטרך להתמודד איתם. וזה השלב שבו אנחנו שוקעות לתוך מה שנקרא ״עמק היאוש״. זה הרגע שעולות לנו מחשבות כמו ״מה חשבתי לעצמי???״ ״מה אני מנסה לעשות???״ זה לא אני באמת, זה לא התחום שלי, ובד״כ בשלב הזה אנחנו פורשות ומפסיקות, ואנחנו עוברות מההר של הטיפשות, לעמק היאוש. מה שרובנו עושות זה מוצאות רעיון חדש, שיטה חדשה, גישה חדשה, משהו חדש שמרגש אותנו שוב, וחוזרות לשלב הראשוני. ואז אנחנו נמצאות שוב בהר הטיפשות, שוב מתרגשות מהיעד החדש, שוב מוצאות משהו חדש שממלא אותנו במוטיבציה, כי הוא חדש, אבל לא באמת יודעות מה מצפה לנו, וחוזרות על אותו מעגל שיכול להמשך שוב ושוב ושוב ושוב. עד ששני דברים יכולים לקרות - או שאנחנו נשחקות ומתחילות להאמין שאנחנו לא מסוגלות לעשות את זה, ואנחנו פשוט מחליטות לעזוב ולפרוש, מותרות על היעד. או שאנחנו מבינות שאנחנו צריכות לעשות משהו אחר ולפעול אחרת ולא להעמיד לעצמנו כל פעם יעד חדש. שאנחנו צריכות לשהבור את המעגל הזה. שבירת המעגל הזה היא ההתמדה. להתחיל לעלות מעמק היאוש למה שנקרא ע״י דאנינג קרוגר ״העלייה לכיוון ההארה.״ זה הטיפוס הארוך של לימוד, להבין, למצוא דרך, להבין מה המסוגלות שלנו ואיך אנחנו מסוגלות, ולבנות לעצמנו יכולות, כישורים, חוויות שיראו לנו שאנחנו מסוגלות, להכיר את עצמנו באמת. זה כמו טיפוס על הר. זה דורש עבודה ומאמץ, אנרגיה, התמודדות עם כאב, התמודדות עם תסכול, עם יאוש, להבין מה עובד עבורנו, למצוא דרך לעשות את זה בדרך שתהייה נכונה לנו. זו עבודה, אבל עבודה שמאפשרת לנו לטפס על ההר, עד שאנחנו מגיעות ליציבות שם למעלה. מה קורה לנו בגוף מבחינה כימית ביולוגית בכל שלב? כשאנחנו מתחילות משהו חדש ההתלהבות גבוהה בגלל דופמין שמופרש שגורם לנו לקום וללכת לכיוון. לעשות מה שצריך כדי להגיע ליעד הזה שמרגש אותנו. ואז, כשהציפייה שלנו לא התממשה ואנחנו מבינות שזה ממש לא כמו שחשבנו, שזה הרבה יותר קשה ממה שחשבנו, שזה מאתגר, מתסכל, הדופמין נעלם ומתחלף בקורטיזול, שהוא הורמון הלחץ, שגורם לנו לתחושה ממש לא טובה, והתפקיד שלו זה לגרום לנו להרגיש כל כך רע כדי למצוא דרך אחרת. לכן, כשאנחנו בהר הטיפשות, ע״פ דאנינג קרוגר, מופרש דופמין שגורם לנו לתחושה ממש טובה. כשהגענו לעמק היאוש, שם מופרש קורטיזול שגורם לנו לתחושה ממש לא טובה, וזה השלב שכולנו בד״כ מחפשות שוב את התחושה הטובה, ויודעות שיעד חדש יעשה לנו את זה, ולכן פורשות, ומציבות יעד חדש, שאולי הפעם יעשה לנו טוב. והיעד החדש בהתחלה שוב מלהיב ומרגש אותנו, כי שוב מופרש דופמין, אבל כשנגיע לנקודה שבה צריך ללמוד ולפתח ארגז כלים חדש כדי לצמוח, הדופמין יעלם, כי זה יתחיל להיות קשה, ומה שיופרש זה שוב הקורטיזול שיגרום לנו לתחושה לא טובה. וזה מעגל שאם לא נעצור אותו הוא ימשיך עוד ועוד. איך נשבור את המעגל? אז איך לצאת מזה? איך למצוא את המוטיבציה והאנרגיה לעשות? להבין שאנחנו במעגל דאנינג-קרוגר ואנחנו רוצות לעצור אותו. להבין שדופמין עושה לנו טוב כשאנחנו מציבות יעד חדש, וקורטיזול עושה לנו לא טוב כשמגיע אתגר, ואנחנו רוצות יותר דופמין. לעשות דברים קטנים שמרגשים אותנו כדי לגרום לדופמין לפעול כל הזמן. זה הסוד. מה זה אומר? למצוא דברים קטנים שאת יכולה לעשות כל יום, משהו קטן, שאת בטוח יודעת לעשות, וכשתסיימי אותו תרגישי טוב וכיף שעשית. ככה הדופמין יופרש כל הזמן ויתן לך את המוטיבציה לעשות. "כל הדברים הגדולים מגיעים מהתחלות קטנות. הזרע של כל הרגל הוא החלטה אחת וקטנטנה. אבל כשההחלטה הזו חוזרת על עצמה, נובט הרגל ומתעצם. שורשים מתבצרים וענפים צומחים. המשימה לשבור הרגל רע היא כמו לעקור עץ אלון רב עוצמה בתוכנו. והמשימה לבנות הרגל טוב היא כמו לטפח פרח עדין יום אחד בכל פעם“. (ג׳יימס קליר, סופר ומרצה מבוקש שעוסק בהרגלים, בקבלת החלטות וצמיחה אישית, כתב את רב המכר הרגלים אטומים) את מוזמנת להאזין לפרק בשלמותו, שם אני נכנסת לעומק לנושא, נותנת דוגמאות אישיות ומסבירה מה הדרך שעובדת לי כדי לשמור על מוטיבציה להאזנה בספוטיפיי להאזנה באייפון להכיר את עצמך באמת - הקסם נמצא בתוכך

לאחרונה שמתי לב שאני בסוג של מאבק. בעסק, יחד עם כל העבודה השוטפת, אני מתמקדת כרגע בלשדרג ולערוך את הקורס המקיף שלי ״אש האנרגיה״ וזו לא מעט עבודה. בבית, בשלושת החודשים האחרונים אנחנו בשיפוץ מאוד גדול, ונאלצנו לפנות את הבית לזמן השיפוץ. ואז השבוע שמתי לב שאני מנסה לשמור על שיגרה בימים שאין שיגרה. מנסה לעשות את כל מה שאני עושה בעסק ובבית, יחד עם עומס הדברים שיש לעשות עבור השיפוץ וכל הפרוייקטים החדשים שלקחתי על עצמי. אני מצליחה לקדם דברים, אבל הכל זורם לי לאט והאנרגיה שלי נפגעת. השבוע שמתי לב שאמנם יש לי את האנרגיה לעשות הכל, אבל אני פועלת מתוך אנרגיה קטבולית ולא אנרגיה אנבולית, מה שמרוקן אותי ולא באמת מאפשר לי לעשות כמו שצריך. מה הכוונה? אנרגיה קטבולית לעומת אנרגיה אנבולית הרבה זמן הסתכלתי על האנרגיה שלנו במושגים של ״יש לי אנרגיה״ או ״אין לי אנרגיה״. האם אני מלאה באנרגיה או מרוקנת. האם אני צריכה רגע לעצור ולמלא את הסוללה שלי? האם אני שמה לב לאנרגיה שלי במהלך היום? היום אני רוצה לתת זווית חדשה על האנרגיה. המושג הפיזיקלי של אנרגיה הוא כמות העבודה שניתן לעשות על ידי כח. האנרגיה שלנו נועדה לאפשר לנו לעשות פעולה. עבודה. בדיוק כמו שמכשיר חשמלי פועל. כדי לעשות כל דבר, אפילו את הפעולה הקטנה ביותר, אנחנו חייבות אנרגיה ויש לנו מנגנון מופלא בגוף שמאפשר לנו לייצר את האנרגיה הזו שאנחנו צריכות כדי לעשות את העבודה. אלברט איינשטיין הוכיח שהכל זה אנרגיה, גם העולם הפיזי, החומרי, ברמה הקוונטית, הוא אנרגיה. האנרגיה שלנו, מעבר ליכולת לעשות פעולות, היא גם מאפיינת את הגישה שלנו ומכתיבה איך נופיע כאן בעולם, ביומיום. היא קובעת את החוויות שלנו והתוצאות שלנו, ומושפעת מהתפיסות והאמונות שלנו על העולם, על האחרים ועל עצמנו. הכל תלוי באיך אנחנו תופסות מצב נתון, ואז אנחנו חוות שני סוגי אנרגיה - אנרגיה אנבולית או אנרגיה קטבולית. כמה הגדרות תהליכים אנבולים הם תהליכי בנייה. בגוף, אלו התהליכים שבהם הגוף בונה את עצמו. אנרגיה אנבולית היא בונה, מתרחבת, מתדלקת, יצירתית, מתחדשת, ממלאה אותנו, תומכת בכח החיים, משרה ויטליות. זו אנרגיה הקשורה בלקיחת אחריות מלאה על עצמנו, אנרגיה מלאת חמלה, רגשות משמחים, ולעתים קרובות נקודת מבט של הוקרת תודה על העולם והמצבים האישיים שלנו. כאשר אנחנו מופעלות מתוך אנרגיה אנבולית, יש לנו תחושה חזקה של מוטיבציה, בהירות ותנועה קדימה, ביטחון עצמי. היצירתיות שלנו מתפרצת, וקל יותר להתמודד עם אתגרים, כי התפיסה היא של צמיחה ולמידה מתוך האתגר. בעשייה ובעסק שלנו זה מתבטא כהנאה, כיף מהתהליך, גם כשהוא קשה ומתאגר. בבית, זה מופיע כאשר אנחנו מבלות זמן יקר עם אלו שאנחנו אוהבות, בעשייה של משהו שממלא אותנו, ואז אנחנו נוכחות לחלוטין ומעורבות לחלוטין. זה סוג האנרגיה שאנחנו חוות במצב זרימה. הכל מרגיש ללא מאמץ ואנחנו פועלות במיטבנו. אנחנו מרגישות טוב. תהליכים קטבוליים הם תהליכים של פירוק, סילוק והרס. בגוף לדוגמה חלק מהתהליכים הקטבוליים הם אלו שאחראיים לפירוק תאים שכבר לא פועלים טוב ולסלק אותם מהגוף. הגוף גם מייצר אנרגיה כדי להתמודד עם גורם לחץ. הגוף ימצא אנרגיה זמינה המאוחסנת בתוך המערכת שלו וימשוך ממנה כדי לבצע עבודה/פעולה. אנרגיה קטבולית מאופיינת באנרגיה הרסנית, מתכווצת, מלחיצה. זו האנרגיה שקיימת כשאנחנו מרגישות שאנחנו "חייבות" לסיים את הפרויקט הזה בזמן או כשאנחנו "צריכות" לייצר הכנסה, או לנהל את השיחה הקשה הזו. כשאנחנו חוות אנרגיה קטבולית אנחנו מרגישות לחץ, התנגדות, הצפה, תקיעות, חוסר מוטיבציה, חוסר שליטה, ואנרגיה נמוכה. סביר להניח שהמצב משפיע גם על מצב הרוח שלנו. אנרגיה קטבולית היא אנרגיה הקשורה לתגובת הסטרס - תגובת הלחם או ברח. אלו יכולות להיות מחשבות, רגשות או התנהגויות שבהן אנו מרחמות על עצמנו, חסרות ביטחון עצמי, מרגישות כועסות, אשמות או בושה. האנרגיה הקטבולית יכולה לשקף לנו שאנחנו רוצות לנצח בכל מחיר. מצד אחד אנרגיה קטבולית היא סוג של אנרגיה שעוזרת לנו לבצע את העבודה ולדחוף קדימה משהו קשה ולא נעים שצריך להעשות, ומצד שני לגרום לנו להרגיש מרוקנות מאנרגיה כדי להמנע מלעשות דברים שלא טובים לנו או לא נעימים לנו. אנחנו צריכות גם את התהליכים האנבולים וגם את הקטבולים. ולכן בכל רגע נתון אנחנו חוות שילוב של אנרגיה אנבולית וקטבולית יחד. השאלה מה יותר דומיננטי בחיים שלנו ביומיום - האנרגיה הקטבולית או האנבולית? אנרגיה אנבולית = אנרגיה בונה, מתרחבת, מתדלקת, מחזקת, יוצרת, מצמיחה אנרגיה קטבולית = אנרגיה של הרס, פירוק, ניקוז, התכווצות, התנגדות חשוב שנזכור שאנרגיות קטבוליות ואנבוליות נובעות מרמה הרבה יותר עמוקה שמגיעה מרמת התודעה והמודעות שלנו שנבנו במהלך החיים על פי חוויות החיים שלנו. כשאנחנו צריכות לעשות משהו, הגוף ייצר את האנרגיה הדרושה. הגוף לא יודע להבדיל אם הפעולה שאנחנו רוצות לעשות מגיעה ממקום של מוטיבציה והנאה, או ממקום של ״אין ברירה וצריך לעשות״. הוא ייצר את האנרגיה שדרושה לנו כדי להוציא לפועל. כשאנחנו פועלות לאורך זמן מתוך אנרגיה קטבולית, אנחנו נקדם דברים ונוכל לייצר תוצאות, אבל זה מרוקן אותנו. זו אנרגיה שמחלישה אותנו, ולאורך זמן פעולה מתוך האנרגיה הזו תעצור אותנו, תגרום לחולשה, בעייה בריאותית או שחיקה. הגוף לא יוכל לספק את האנרגיה הזו לאורך זמן, כי אז לא באמת נשארת לו אנרגיה לתפקוד תקין של המערכות, ולכן אחרי זמן הוא עוצר. הגוף גורם לנו לעצור, כדי שיוכל להתחיל לנווט את האנרגיה לתהליכי החיים שלנו. ואז נרגיש שחיקה, נפתח מחלה או כל בעייה בריאותית אחרת. זה הרגע בו העסק/הפרוייקט/העבודה נפגעים. למרות שנראה שאנחנו מצליחות לקדם דברים, מצליחות לעשות, אין באמת צמיחה. אנרגיה קטבולית הרסנית נחוצה מדי פעם כדי לסיים פרוייקט בזמן, או כדי לצלוח משימה לא פשוטה. אבל לאורך זמן היא תכלה אותנו, וכאן זה התפקיד שלנו לזהות את סוג האנרגיה, ובמידה ואנחנו שמות לב שאנחנו פועלות בעיקר מתוך אנרגיה קטבולית, לעצור לפני שהגוף קורס. איך אנחנו מזהות את האנרגיה שלנו? אנרגיה אנבולית נוצרת מהרצון לעשות, למצוא פתרונות, לעזור, ליצור. אנחנו מרגישות שיש בנו אנרגיה שאנחנו רוצות לשחרר. רוצות לעשות. היצירתיות שלנו בשיאה. אנחנו מתרגשות מהעשייה. כשאנחנו במקום הזה, תיווצר לנו האנרגיה בגוף שדרושה כדי להוציא לפועל ואנחנו נרגיש מלאות באנרגיה, בהיי, במוטיבציה אדירה ורצון לקום ולעשות. אנרגיה קטבולית מגיעה ממנגנון הסטרס. כתגובה למשהו שיוצר לחץ אצלנו בחיים ואז מופעל מנגנון הילחם או ברח. זה הזמן שאנחנו מרגישות צורך להתווכח, להתנגד, להמנע, להכנע, לעצור. אנחנו מרגישות מכווצות, מרוקנות, עייפות. לא בא לנו לעשות. כשאנחנו במקום הזה וצריכות לעשות פרוייקט או פעולה, הגוף ייצר את האנרגיה הדרושה לנו לעשות, אבל היא תרוקן אותנו. יש ימים ותקופות שרבות מאיתנו, וגם אני, מוצאות את עצמנו נאבקות להוביל בעולם כל כך תחרותי. אנחנו דוחפות את עצמנו חזק יותר כדי לייצר תוצאות. מצד אחד הנחישות והחריצות שלנו ראויות להערצה, והרצון שלנו ליצור ולהעניק את המתנה שלנו לעולם מעורר השראה, מצד שני זה יכול להיות מקור לתסכול גדול אם למרות כל המאמץ שלנו אנחנו לא מצליחות להביא את ההצלחה שאנחנו רוצות. מה שאנחנו לא תמיד רואות, שהדחיפה הזו, העשייה מתוך האנרגיה הקטבולית, היא זו שעוצרת אותנו מלהגיע באמת למקום שאנחנו רוצות להיות בו, כי אנחנו בתוך הוויה של סטרס וזה משפיע על הגישה שלנו והאינטליגנציה הרגשית שלנו והתדר שלנו שאיתו אנחנו יוצאות לעולם. לעצור ולזהות הכי חשוב זה לזהות. זה השלב הראשון בשינוי ההתנהלות האוטומטית שלנו מקטבולית לאנבולית. שאלי את עצמך: האם אני חווה אנרגיה אנבולית, בונה ומרחיבה, או קטבולית, מרוקנת, מעייפת, מכווצת ומרוקנת? האם אני עפה על הפרוייקט או הייתי מעדיפה לא לעשות אותו? ואם יש צורך, אז לעצור. ברגע שאת מודעת, את כבר תמצאי את הדרך לעשות את הדברים אחרת. אצלי, אחרי שזיהיתי שאני פועלת מתוך אנרגיה קטבולית בגלל העומס שנוצר, החלטתי לעצור חלק מהדברים שאני עושה בשיגרה ולהתמקד בפחות. ולכן כרגע בשבועיים הקרובים (אולי יותר, תלוי איך אתקדם) אני לא אוציא תכנים חדשים בבלוג ובפודקאסט, ואתמקד בשדרוג הקורס ״אש האנרגיה״. מנטאלית זה לא פשוט לי לעשות את זה, כי הבלוג והפודקאסט הם חלק מהעשייה שלי שאני אוהבת, אבל היום האנרגיה שלי היא בראש סדר העדיפויות, וזה מתבקש. אז אני יוצאת לחופשה קצרה מהבלוג ומהפודקאסט, וכמובן אעדכן בהמשך. מדריך מתנה - 4 דברים פשוטים שאת רוצה להכניס ליומיום כדי לחזק את עצמך ולהתמלא באנרגיה

אני יודעת שזו תקופה קשה עכשיו עם המון אי ודאות, ולמרות זאת, אני חושבת שאם אנחנו בוחרות בחיים, זה הזמן לתכנן את החיים. לכן, למרות כל אי הודאות, ולמרות שאין לי מושג איך תתפתח שנת 2024, אני בוחרת להתמקד במה שיש לי שליטה עליו, ולתכנן את השנה. התכנון עצמו עושה לי טוב ומרגיע אותי (ההסבר למה זה עושה לי טוב, בהמשך הפוסט). שנים שהצבתי לעצמי יעדים כל תחילת שנה, עד שנשחקתי, ושנים אח״כ לא רציתי לשמוע על הצבת יעדים ותכנון שנה. אחרי מספר שנים הבנתי שפעלתי לא מעט בדרכים ושיטות וגישות של אחרים, שלא היו נכונות ומתאימות לי ולכן נשחקתי. לאחרונה חזרתי לתכנן את השנה ולהציב יעדים ולחלום חלומות, אבל בדרך שנכונה לי. ולכן היום, אני שמחה להעניק לך קצת מהתובנות שלי והאני מאמין שלי, וכשכתבתי לך את הדברים, הבנתי שאני כותבת היום גם כתזכורת לעצמי. היום בפוסט אני מתמקדת בשלב של התכנון. אני לא נכנסת לשלב של ההוצאה לפועל והעשייה. זה יהיה בפוסט אחר. בשלב התכנון תני מקום לתכנון. אל תחשבי על איך תעשי את זה. אפשרי לצ׳אקרת הכתר להפתח לחכמה הגבוהה שלך ושל היקום, אפשרי ללב ולנשמה שלך להביע את הקריאה שיש בהם, ולהוציא לעולם את מה שאת באמת רוצה, ותני לאנרגיה היצירתית ולכח החיים שיש בך להוביל. בפוסט היום: למה אנחנו אוהבות לתכנן ואילו חומרים כימיים מעורבים בתהליך התכנון? 10 דברים שלמדתי בדרך שלי שיעזרו לך לקבוע את היעדים שלך 4 כלים הוליסטיים שאת יכולה לעשות בזמן שאת יושבת לתכנן את השנה, שיעזרו לך גוף - נפש הזמנה להכיר את עצמך קצת יותר לעומק למה אנחנו אוהבות לתכנן? כי הכל זה כימיה בזמן שאנחנו מתכננות יעדים שמרגשים אותנו, מופרש המוליך העצבי דופמין שאחראי לתת לנו את המוטיבציה ללכת לכיוון היעד שלנו. זה מגיע מהמח היונקי שלנו, שהוא המח הרגשי, שמפעיל אותנו דרך רגשות כחלק ממנגנוני ההישרדות שיש לנו. הדופמין אחראי לתת לקוף מוטיבציה לטפס על העץ ולאכול את הבננה, כי ללא אוכל ההישרדות שלו בסכנה. מכיוון שאנחנו חלק ממשפחת היונקים בטבע, הוטמע גם אצלנו במח מנגנון הישרדותי שמעודד אותנו להשיג יעדים, דרך שחרור דופמין, שיוצר אצלנו תחושה מאוד טובה בגוף ובנפש. הדופמין הוא הסיבה שאנחנו בד״כ מאוד אוהבות לתכנן את השנה ולהציב יעדים. אם את יושבת לתכנן את שנת 2024 ולהציב יעדים, יש לי כמה טיפים שאספתי בדרך שלי שיעזרו לך. 10 דברים שהבנתי בדרך שלי וחשוב לי לומר לך אל תתחילי להציב יעדים לפני שתביני מה הלב שלך רוצה באמת, מה הערכים שלך ומה נכון לך. הכי חשוב זה לזכור מי את ומה חשוב לך. מהם הערכים החשובים לך, מהן התכונות שמאפיינות אותך, ואיך היעדים מסתנכרנים עם מי שאת. יש בך עולם ומלואו, שאמור להתבטא בעשייה שלך. קחי את זה בחשבון בזמן שאת מתכננת את השנה. בדקי רגע - האם את שמה את עצמך ביעדים השנה? האם את נותנת לעצמך מקום? האם בלוח השנה את נועצת גם את הדברים שעושים לך טוב וכיף? האם בין כל היעדים לפיתוח העסק יש גם טיולים, הפסקות, מפגשים, לימודים וכל דבר שיגרום לתדר שלך לעלות ולנשמה שלך לצמוח? תזכרי שמה שעובד לאחרים לא בהכרח נכון לך. מצאי את הדרך שנכונה לך. לואיז היי היתה אומרת שיש 200 דרכים לעשות כלים. לכן יש גם אין סוף דרכים לעשות את מה שבא לך לעשות. את לא צריכה לעשות בגדול אם לא בא לך. גם קטן זה מעולה את לא חייבת לקבוע יעדים ספציפים , בהירים, ומדידים. לא לכולם הדרך הזו מתאימה (לי לא…). זה מצויין גם אם תקבעי יעד מעורפל שמרגש אותך ובא לך שיקרה השנה. את גם לא חייבת לקבוע יעדים בכלל ולא לתכנן שום דבר. כל תחילת שנה, המשפט של שריל ריצ׳ארדסון מהדהד לי בראש ״מה אם היעד היחידי שתקבעי השנה יהיה לאהוב את עצמך קצת יותר?״ איך את הולכת לאהוב את עצמך יותר השנה? תזכרי לכבד את העונה שאת נמצאת בה היום. אם את באביב - זה הזמן ללבלב וליצור דברים חדשים, אם את מרגישה שאת בקיץ שלך - זה הזמן לצאת לעולם כמה שיותר, אם את בסתו, אז זה הזמן עבורך לסגור דברים, ואם את בחורף - נוחי, תתכרבלי, הכנסי פנימה והיי עם עצמך. תאפשרי לעצמך להיות במקום שהלב שלך מבקש להיות בו היום. תזכרי שאת בדיוק במקום הנכון, שאת לא צריכה להשתנות כי את מדהימה כמו שאת, שיש בך את כל מה שאת צריכה כדי ללכת אחרי מה שהלב שלך מבקש, ומה שלא, יגיע אלייך בזמן ובמקום המדוייקים. ריצ׳ארד ברנסון, איש עסקים אנגלי שאני מאוד מעריכה, אומר: ״אף פעם לא התעניינתי בעסקים או בלהרוויח כסף. אני רק התעניינתי לעשות דברים שאהיה גאה בהם.״ תעשי את מה שאת עושה כך שתהיי גאה בעצמך. ולסיום בונוס - תזכרי שאת הוליסטית. יש לך גוף, מיינד, רגש ורוח. את לא רק עשייה ואת לא רק הוויה. את הכל יחד. כך גם היעדים שלך והתוכניות שלך אמורות להיות. כאלו שנוגעות גם בעולם הפיזי, אבל גם ברוח, במיינד וברגש. מעבר לכך, אם את יושבת לתכנן את השנה, הנה כמה דברים שעוזרים לי, ואולי יעזרו גם לך: פני לעצמך זמן שהוא יהיה רק לעצמך. סגרי טלפונים, והתנתקי מהסביבה. ואז: כתיבה מהלב - קחי מחברת יפה וכתבי: מה הלב שלך מבקש השנה? דבר אחד קטן או גדול שאת יכולה לעשות היום כדי ללכת אחרי מה שהלב מבקש? עוד דבר שאת יכולה לעשות כדי ללכת השנה אחרי מה שהלב רוצה? דבר נוסף אחד שאת יכולה לעשות כדי ללכת אחרי הלב שלך ולהגשים את מה שהוא מבקש? עשי רשימה של כל הדברים הקטנים והגדולים שאת יכולה ורוצה לעשות כדי להגשים את מה שבא לך להגשים, ופשוט במהלך השנה כולה, עשי דבר אחרי דבר. שמנים ארומטיים שמנים ארומטים עוזרים לנו לחשוב, להתפקס, להרגיש בטוחות בעצמנו, הם מרגיעים, מחזקים ואנחנו יכולות להשתמש בהם כדי שיעזרו לנו בתהליך תכנון השנה שלנו. הנה השמנים שאני ממליצה לך להשתמש במהלך תכנון השנה: ברגמוט - זה השמן של קבלה עצמית, אהבה עצמית, אישור עצמי. הצבת יעדים ותכנון מתחילים רק ממקום של קבלה עצמית. תפוז בר - זהו השמן של שפע, אנרגיה, יצירתיות, פוקוס, עוזר לשחרר אמונות מגבילות, עוזר במיינדסט שקשור לכסף, מרים מצב רוח, ומתאים בדיוק לתהליך של תכנון. איך להשתמש? את יכולה לשים כמה טיפות בדיפיוזר או על פיסת טישו ולהניח בקרבת שולחן העבודה. אפירמציות אפירמציות עוזרות לי למקד את המחשבות שלי בכיוון שנכון לי. אחרת, המח החושב ההישרדותי, שהמטרה שלו לשמור עלינו מסכנה, יראה לי את כל מה שמסוכן, שלא אפשרי, מפחיד או קשה. אני רוצה להתמקד במה שאפשרי לי, והאפשרויות הן אינסופיות. אפירמציות לתהליך התכנון: אני מתרגשת מכל האפשרויות מביאה השנה החדשה אני ראויה לכל הטוב שיש אני מסוגלת לעשות את כל מה שאני מתכננת יש לי את כל מה שאני צריכה כדי ששנת 2024 תהייה שנה נפלאה מוסיקת תדרים - בזמן שאת יושבת לתכנן את השנה, שימי לעצמך ברקע מוסיקה בתדר 528 הרץ. זהו תדר של שינוי, טרנספורמציה, חיווט מחדש במסלולים העצביים של המח, כדי ליצור ניסים בחיים שלנו. התדר קשור לצ׳אקרת מקלעת השמש  שאחראית על האש הפנימית בתוכנו, על הבטחון העצמי שלנו, הכח הפנימי שלנו והאנרגיה שלנו. הנה פלייליסט שאני אוהבת במיוחד. מזמינה אותך להכיר את עצמך יותר לעומק הקסם נמצא בתוכך

כנשים יזמיות בעלות עסק, האופי הדינמי והאינטנסיבי של ניהול עסק יכול להוביל אותנו לאורח חיים עמוס שמשפיע על רכיבי תזונה שונים שהגוף שלנו זקוק להם כדי לפעול. העשייה שלנו יכולה להוביל לחוסרים תזונתיים, דבר שיכול להשפיע מאוד על רמות האנרגיה שלנו, היכולת להתמודד ולשאת את העסק שלנו, ולפתח אותו. בפוסט זה אני מביאה בפנייך את המיקרונוטרינטים (ויטמינים ומינרלים) החשובים שיכולים להיות חסרים דוקא לנו, נשים יזמיות בעלות עסק. אם את כמוני, אני בטוחה שהעסק שלך הוא הבייבי שלך, הדבר שאת משקיעה בו את מלוא הזמן והאנרגיה שלך, הוא זה שמרגש אותך, הוא מאפשר לך להגשים את התשוקות שלך, ללכת אחרי הלב שלך, ולתת את המתנה שלך לעולם. את רוצה לפעול בעסק כמה שיותר ולקדם אותו ולפתח אותו כמה שניתן. ולכן שימי לב אם את נותנת לגוף שלך את כל מה שהוא צריך כדי שיוכל לתפקד הכי טוב שניתן. מהם המיקרונוטריאנטים? אלו הקבוצה הכוללת אלפי חומרים שהגוף צריך כדי לבנות את עצמו ולפעול כמו שצריך. המיקרונוטריאנטים כוללים ויטמינים, מינרלים, נוגדי חמצון ועוד אלפי חומרים שדרושים לנו לתפקד. למיקרונוטריאנטים תפקידים כל כך חשובים בלשמור על הגוף שלנו שיתפקד כמו שצריך, באנרגיה שלנו, בתדר שלנו, ביכולות שלנו, בחוזק החיסוני שלנו, בהפקת האנרגיה שלנו, באיזון המערכת ההורמונאלית שלנו, ועוד ועוד ועוד. חוסר במינרל אחד או בויטמין אחד משבש את התפקוד התקין של הגוף שלנו וזה משפיע ישר על האנרגיה שלנו והיכולות שלנו. אילו חוסרים יכולים להיות לנו כנשים בעלות עסק? ויטמין D: אנחנו מבלות שעות ארוכות מול המחשב בתוך הבית (או במשרד, או בבית קפה) וממש לא נחשפות לשמש. החשיפה לשמש היא זו שעוזרת לייצור ויטמין D, ולכן, למרות שהארץ שלנו בורכה בהמון שעות שמש, לרובנו יש מחסור בויטמין D. כמו לכל הויטמינים, גם לויטמין D יש אלפי תפקידים בגוף, ובניהם הוא החיוני לבריאות העצם, תפקוד מערכת החיסון וויסות מצב הרוח ועוד. צאי מדי פעם לשמש. קומי מהמחשב וצאי החוצה כל שעה שעתיים לסיבוב מסביב לבניין. בימים שמזג האוויר נעים, עבדי בחוץ. על הדשא, בטבע, במרפסת. ויטמינים מקבוצת B: מתח, דפוסי אכילה לא סדירים, תזונה ריקה (שמבוססת על קמח לבן ואורז לבן ללא קטניות) וצריכה גבוהה של קפאין עלולים לרוקן את המאגרים שלנו של הויטמינים מקבוצת B. ויטמינים אלו חיוניים לאנרגיה שלנו, למצב הרוח שלנו, לבריאות מערכת העצבים ולחילוף החומרים שלנו. מאכלים עשירים בויטמיני B להכניס לתפריט היומי - מחסור ויטמיני  B נובע מסטרס ומתזונה לא מלאה. לכן הכניסי רגעים במהלך היום של עצירה. עשי מדיטציה, מיידפולנס, טיול בחוץ, יוגה, נשימות, כתיבה ביומן, מפגש עם חברות וכל דבר אחר שיעזור לך להוריד רמות מתח במהלך היום. בתזונה יש כמות יפה של ויטמיני B בדגנים מלאים ובקטניות. מגנזיום: מתח תמידי, עומס ביומיום, יחד עם אימוני כושר חזקים, יכולים לגרום למחסור במגנזיום, מה שמוביל להתכווצויות שרירים, הפרעות שינה ורמות מתח גבוהות יותר. מאכלים עשירים במגנזיום להכניס לתפריט היומי - עלים ירוקים וירקות ירוקים, דגנים מלאים, אגוזים, זרעים וקטניות. בכולם יש כמות יפה של מגנזיום. חומצות שומן אומגה 3: אם אנחנו לא מודעות לאכול מספיק אומגה 3 במהלך היום, סביר להניח שיש לנו חוסרים. יש מאכלים בודדים שיש בהם אומגה 3, ואם אנחנו לא מודעות להם ומכניסות אותם לתזונה, יהיו לנו חוסרים. בד״כ היומיום של רוב בעלות העסק הוא עמוס, והתזונה לא מסודרת, ולכן יהיה להן מחסור באומגה 3. אומגה 3 חיונית לבריאות המוח והפחתת תהליכים דלקתיים בגוף (שנוצרים באופן טבעי באורח חיים עמוס). מאכלים עשירים באומגה 3 להכניס לתפריט היומי - אגוזי מלך, זרעי פשתן, זרעי צ׳יה, דגי ים צפוני ויטמין  C, E ונוגדי חמצון אחרים: אנחנו יושבות שעות מול המחשב, אנחנו מדברות המון בטלפון, ובכלל נמצאות המון מול הטלפון ברשתות חברתיות, אנחנו בלחץ לסיים דברים, נמצאות בנסיעות, וכל אלו ועוד מרוקנים את המאגרים של נוגדי החמצון שלנו. ויטמין C - יש בפירות וירקות טריים ויטמין E - אגוזים, זרעים, אבוקדו ודגנים מלאים נוגדי חמצון - כל הצבעים שיש בכל המאכלים מהצומח לסיכום את תשמעי המון כמה זה חשוב לאכול מאכלים מסויימים כדי להרגיש טוב, כדי להיות בריאה, כדי לטפל בבעיות בריאות, כדי לרדת במשקל. כל אלו חשובים מאוד, אבל אף אחד לא אמר לך לאכול מאכלים עם מיקרונוטריאנטים כדי שתוכלי לשאת את העסק שלך בהצלחה. כדי שתוכלי להצליח בעשייה לך, כדי שתוכלי לפתח את העסק ולצמוח איתו. אז לי הכי חשוב לומר לך את זה. תשמרי על אש האנרגיה שלך כי יש לך מתנה מדהימה לתת לעולם, והעולם זקוק לך. מוזמנת למלא איתי את המקרר באוכל מלא בערך תזונתי: (לחצי על התמונה)

בהמשך לפוסט הקודם על האביב, השבוע התקיים יום השוויון האביבי. יום השוויון מתקיים פעמיים בשנה. פעם באביב לקראת הקיץ, ופעם בסתו לקראת החורף. יום השוויון הוא אירוע אסטרונומי המתרחש פעמיים בשנה. בחצי הכדור הצפוני, שזה אנחנו, מתקיים בין התאריכים 20-23 למרץ, ומראה על סיום החורף ותחילת האביב והקיץ. בחצי הכדור הדרומי בין 20-23 לספטמבר שם הוא מסמן את תחילת הסתו. במהלך השוויון, ציר כדור הארץ מוטה בצורה כזו שקרני השמש זורחות ישירות על קו המשווה, מה שהופך את היום והלילה לשווים באורכם בכל רחבי העולם. המילה "שוויון" מגיעה מהמילים הלטיניות "aequus" (שווה) ו"נוקס" (לילה), שמשמעותן "לילה שווה". שוויון האביב מציין את תחילת האביב בחצי הכדור הצפוני ותחילת הסתיו בחצי הכדור הדרומי. כאן אצלנו, מהרגע הזה הימים הופכים להיות ארוכים יותר והלילות מתקצרים. מה שזה אומר שאנחנו יותר בחוץ ופחות ופחות מתכנסים בבית. השיא הוא הקיץ. אבל האביב, עד הקיץ, זו התקופה של הפריחה והצמיחה. בתרבויות רבות, יום השוויון האביבי נחגג כזמן של לידה מחדש והתחדשות, שכן הימים הארוכים יותר ומזג האוויר החמים מביאים חיים חדשים לעולם הטבע. מסורות מסוימות מסמנות גם את יום השוויון האביבי כזמן להתחדשות וצמיחה רוחנית, עם טקסים המכבדים את חילופי העונות ואת מחזוריות הטבע. באירוודה וביוגה שוויון האביב הוא זמן להתמקד בניקוי רעלים וחידוש הגוף והנפש. זה הזמן שאנשים עושים ניקוי גוף, ניקוי כבד כדי לסלק רעלים ופסולת מהגוף ומהנפש. בתרבויות האינדיאניות חוגגים את יום השוויון האביבי כזמן של איזון והרמוניה, כאשר כדור הארץ וכל היצורים החיים נמצאים בהרמוניה זה עם זה. ביהדות, לוח השנה היהודי מבוסס על מחזור הירח, וחלק מהחגים היהודיים קשורים לחילופי העונות. חג הפסח למשל, שחל בדרך כלל בסוף מרץ או בתחילת אפריל, חוגג את שחרור העם היהודי מעבדות במצרים ואת בוא האביב. הוא מתחיל ביום ה-15 של חודש ניסן העברי, שבדרך כלל חופף לירח המלא הקרוב ביותר לשוויון האביב. שחרור מעבדות, יציאה לחופשי זו לידה בפני עצמה של תקופה חדשה בדיוק כמו האביב שמסמל לבלוב ותחילתה של תקופה חדשה. בסך הכל, יום שוויון האביב הוא זמן להתחבר למחזוריות הטבע ולכבד את העונות המתחלפות. זוהי הזדמנות לשחרר את מה שכבר לא מתאים לנו, להרהר על העבר ולקבוע כוונות לעתיד, תוך התמקדות בצמיחה, התחדשות ושינוי. יום השוויון האביבי דרך 4 אבני הבניין ל- Self Care הוליסטי אבן בניין 1 - להכנס פנימה יום השוויון האביבי הוא זמן של התחדשות והתחלות חדשות, מה שהופך אותו להזדמנות מצוינת להיכנס פנימה ולהבין מה אנחנו רוצות לנקות בחיים שלנו שכבר לא מתאים לנו יותר, ומה אנחנו רוצות שיצמח? הנה כמה שאלות לשאול את עצמנו שנאפשרו לנו להכנס פנימה ולהבין: איזו צמיחה חדשה אני רואה בחיים שלי? מה אני רוצה שיצמח? מה צריך גיזום או ניכוש כדי לאפשר את הצמיחה הזו? כיצד אוכל להכניס יותר איזון והרמוניה לחיי, בדיוק כפי ששוויון האביב מביא לאיזון בין היום ללילה? אילו זרעי כוונה אני רוצה לשתול לעונה הקרובה? באילו מטרות וחלומות אני רוצה להתמקד כשהעולם מתחיל לפרוח? באילו דרכים אני יכולה להתחבר בצורה עמוקה יותר לעולם הטבע ולמחזוריות שלו במהלך העונה הזו? איך אני יכולה ליצור משהו חדש ולהביא את היצירתיות שלי לידי ביטוי בעונה הזו? אילו רגשות או אמונות אני מוכנה לשחרר, בדיוק כפי שעצים משילים את העלים שלהם כהכנה לצמיחה חדשה? מה המשמעות של התחדשות ולידה מחדש עבורי? כיצד אוכל לגלם את המושגים הללו בחיי במהלך העונה הזו של צמיחה ושינוי? על מה אני אסירת תודה בחיי עכשיו? איך אוכל לטפח יותר הכרת תודה ושמחה ככל שהימים מתארכים ומתארכים? איך אני יכולה לחגוג ולכבד את בואו של האביב בדרך הייחודית שלי, הן בפנים והן כלפי חוץ? אבן בניין 2 - לטפל בגוף ולנקות את הסביבה יום השוויון האביבי הוא זמן של התחדשות ולידה מחדש, וזו הזדמנות מצוינת להתמקד בבריאות וב- wellbeing שלך. הנה כמה רעיונות וכלים לטיפול בגוף בתקופה הז: צאי החוצה - נצלי את שעות האור הארוכות יותר ובלי יותר בחוץ. צאי לטיול, טפלי בגינה, או פשוט שבי בשמש ותספגי מעט ויטמין D. אוכל עונתי וקליל - האביב הוא הזמן המושלם להתחיל לשלב יותר פירות וירקות טריים בתזונה שלך. הכניסי לתזונה יותר עלים ירוקים, ירקות אחרים, פירות, אגוזים וזרעים. יש לאלו תכונות של ניקוי הגוף ובנייה של הגוף. חליטות - של שן הארי, סרפד וגדילן מצוי תומכות בתפקוד הכבד וניקוי הרעלים (כמובן שאם לוקחים תרופות או שיש בעייה בריאותית יש להתייעץ עם איש מקצוע או רופא). הזיזי את הגוף שלך - הכניסי יותר תנועה בשגרת היומיום. מה שממלא אותך באנרגיה ומה שמתאים לך - פעילות גופנית, ריקוד, יוגה אוכל דבר אחר שאת אוהבת. כשאנחנו מזיזות את הגוף, האנרגיה מתחילה לנוע, ולזרום ולנקות ולחדש. ניקוי וסדר של הסביבה - לא סתם נהוג לנקות את הבית לפני פסח. כפי שעולם הטבע משיל את השכבות הישנות שלו כדי לפנות מקום לצמיחה חדשה, גם אצלנו בסביבה. חשבי מה את יכולה לנקות ולסלק? מה בבית את רוצה לנקות ולסדר? במשרד? בחדר העבודה? ברכב? ניקוי וסילוק מה שכבר לא דרוש לנו מכניס זרימה של אנרגיה חדשה. אבן בניין 3 - להרגיע את מערכת העצבים כל עוד מערכת העצבים שלנו בהתנגדות או בסטרס לא נוכל לאפשר את הצמיחה. כל דבר חדש, גורם למערכת העצבים להתנגד. כי שינוי מהווה סכנה השרדותית ולכן שינוי של צמיחה אביבית מחייב אותנו לגרום למח להבין שהכל בסדר ואנחנו בטוחות. הנה כמה דברים שניתן לעשות: בזמן שינוי אני מאוד אוהבת את האפירמציה של לואיז היי ׳זה בטוח עבורי׳. למשל - ״זה בטוח עבורי לעשות שינוי. זה בטוח עבורי לשחרר את מה שלא נכון לי ולהתחיל לפעול בדרך חדשה״. זו הדרך שלנו לספר למח ששינוי הוא בסדר ולא מאיים עלינו. חמלה עצמית - היי אדיבה כלפי עצמך, במיוחד אם את עוברת תקופה קשה או עושה שינוי. שחרור רגשות שלא מתאימים לנו - האביב הוא זמן של התחדשות והשתחררות מדפוסים ישנים או רגשות שליליים. שימי לב איזה רגש עולה בך, ונסי להבין מה הוא אומר לך. למה הוא עולה. היי מודעת אליו ונסי להבין מה הוא רוצה לומר לך. אם זה רגש שממלא אותך באנרגיה, שמרי עליו. אם זה רגש שמרוקן אותך, רק מעצם המודעות אליו, את תמצאי את הדרך לשחרר אותו. אבל אל תתעלמי ממנו ואל תנסי ״לחשוב חיובי״ בלי להבין למה הוא עולה. למצוא שמחה בהנאות פשוטות - האביב הוא זמן של צמיחה והתחלות חדשות, אז קחי את הזמן ליהנות מההנאות הפשוטות בחיים, כמו היופי שבטבע, לבלות עם אנשים שאת אוהבת, לעשות משהו שתמיד רצית לעשות. זה הזמן שלך לפרוח. תמיכה - אל תפחדי לפנות לתמיכה אם לא קל לך רגשית. חבר, חברה, משפחה או איש/ת מקצוע. אבן בניין 4 - להמשיך לצמוח הצמיחה בטבע באביב היא מדהימה. יום השוויון האביבי הוא זמן של התחדשות וצמיחה רוחנית, מה שהופך אותו להזדמנות מצוינת להתמקד בצמיחה ובהתפתחות שלנו. אישית ורוחנית. מה היה בחורף? - קחי קצת זמן להרהר על החצי שנה האחרונה, החורף, ונסי לשאול את עצמך מה היה בחורף מבחינה אישית? האם יש תחומים שבהם את רוצה להמשיך לצמוח? מטרות לאביב ולקיץ - השתמשי באנרגיה של האביב כדי להגדיר יעדים חדשים לצמיחה אישית. מה בא לך שיקרה בחצי שנה הקרובה? אל תשכחי Self Care - טיפול בעצמנו הוא חלק חיוני מצמיחה אישית, אז תני עדיפות למה שאת הכי צריכה עכשיו - לנוח? מסג׳? לדבר עם חברה? לצאת להצגה? לאכול אוכל שמלא אותך אנרגיה? נסי משהו חדש - האביב הוא זמן של התחלות חדשות, אז שקלי לנסות משהו חדש. מה בא לך? תחביב חדש? משהו שמוציא אותך מאיזור הנוחות? אולי יצירה חדשה? אולי כתיבה? לימוד? יצירת קשרים חברתיים? מדיטציה? להכיר את עצמך יותר לעומק? לצאת מהבית ולפגוש אנשים חדשים ולבקר במקומות מיוחדים? מה את יכולה לעשות בעונה הזו כדי לצמוח? והכי חשוב תהני מהתקופה המדהימה הזו שבה הטבע כל כך יפה וכל כך פורח, והשמש כל כך נעימה ומלטפת, והכל כל כך מעצים, וקליל ומחבק. וחיבוק ממני. ואם את רוצה להכנס יותר לעומק ל-4 אבני הבניין: מדריך PDF מתנה - 4 אבני הבניין ל- Self Care הוליסטי לחזק את עצמנו

ככימאית ומדענית, כאישה, כילדה, כאמא, כמובילה, כמנהיגה, כחברה אני מאוד מאמינה במודל שהטבע מראה לנו. הטבע כל כך מדוייק. הוא ההשראה שלי להתנהלות בעולם. הוא המורה הרוחני העמוק והמנטור הכי חזק שלי. כל עונה מראה משהו אחר, ובכל עונה עבורי זה רגע לעצור ולתת אהבה לחכמה העמוקה שיש בטבע, 
ולקבל השראה. אם נחשוב על זה נבין שזה לא אפשרי לפרוח וללבלב כל השנה. זה לא עובד כך בטבע. הטבע עובד במחזוריות. רק כאשר הפרח מוצא את האומץ לשחרר את עלי הכותרת לרוח, רק אז הפריחה השנייה תגיע ורק אז יתפתח הפרי. הפרח שנמצא שם ועומד שם במלוא הדרו, למרות שהוא יודע שהדבורה או הפרפר או החרק חיוניים להאבקה ולהפרייה שלו,
 שהוא תלוי בהם להמשכיות שלו, 
שהם חשובים כדי לאסוף את האבקנים ולפזר אותם עבורו, הוא לא מתאמץ לקרוא להם ולמשוך אותם אליו. הוא לא משתוקק, מנסה לשלוט או עושה מניפולציה. הוא עומד שם, פורח, מלבלב בעוצמה היפה שלו, נפתח לעולם, מקבל בברכה את מי שמגיע אליו, ופשוט עסוק בלהיות מי שהוא ולפזר את היופי שלו והמהות שלו לעולם. הדבורה שיוצאת למעוף שלה, יודעת שהוא יהיה שם. היא לא דואגת אם תמצא צוף. היא פשוט מגיעה לשם ועושה את מה שהיא אמורה לעשות, בהרמוניה מטורפת. להיות במוד של קבלה כמו הפרח זה משהו שלא היה פשוט עבורי, מישהי שרגילה לפעול ולחפש, ולעשות, ולהתאמץ. ההבנה איך הטבע עובד, היתה תהליך מאוד מרפא עבורי. זה להבין שיש איזון בין השניים. להיות הפרח שמקבל את הידע, התשובות, הרעיונות ואז להיות הדבורה שפועלת בכיוון. האביב בחיים שלנו והמחזוריות שמפעילה אותנו גם אנחנו כמו בטבע פועלות במחזוריות. האביב זו הפריחה. משהו חדש מתחיל ללבלב. משהו מתחיל להוולד. אנחנו מתעוררות למשהו חדש, מתחילות להרגיש שדברים מתחילים לרקום עור וגידים. עונת הלבלוב בטבע ובחיים שלנו. ואז מגיע הקיץ, שבו מגיע השיא של האנרגיה. הירח המלא. הרצון להיות בחוץ. הקצב מהיר, להיות עם אנשים שעושים לנו טוב, להראות, הפרוייקטים שלנו מגיעים לשיא. ואחרי הקיץ הסתו מגיע. השלב בו הכל מתחיל להתכנס פנימה. אנחנו מתחילות לסגור דברים. לסיים פרוייקטים, להתחיל להכנס לקצב איטי יותר. ובסוף הסתו מגיע החורף שבו אנחנו עוצרות, מתכנסות פנימה, נחות וממלאות מצברים. נמצאות בעיקר עם עצמנו ועם המחשבות שלנו. עד שמתחיל מחזור חדש. אבל שימי לב - המחזוריות שלנו לא חייבת להיות מקבילה למחזוריות בטבע. אני הייתי בחורף שלי בערך 6 שנים, ועכשיו נכנסת לאביב. לפעמים יש עונה קצרה ואחרת ארוכה. אין חוקיות כאן מעבר לחוקיות של העונות בחיים שלנו. את יכולה להיות בכל עונה יום אחד או מספר שנים. כל אחת והמקום שהיא נמצאת בו בחיים שלה. אבל מה שכן חשוב לשים לב זה לא להתנגד לשום עונה, ולא לנסות לזרז שום עונה. בדיוק כמו שהפרח לא מנסה לזרז את הנביטה שלו או לבלב כל השנה. אם את רוצה לשמוע עוד על עונות שנה והמחזוריות בחיים שלנו, מוזמנת להאזין לפרק 4 בפודקאסט ״לב פראי״ שם נכנסתי לעומק לנושא

הי!! השבוע קולגה שאלה שאלה מאוד חשובה, והרגשתי שבא לי לשתף את התשובה שלי איתך. היא אמרה כך: תקשיבי, אני נמצאת במקום ממש טוב היום. אני הולכת אחרי הלב שלי, אני נהנת מהעשייה שלי, אני אוהבת את העסק שלי ומלאה תשוקה. מצויין! אמרתי לה. והיא ענתה - כן, זה מצויין, אבל מרוב שזה מצויין, ומרוב שאני מלאה תשוקה לעשייה שלי ורק רוצה לשקוע בתוכה, אני שוכחת את עצמי בדרך. אני מרגישה את זה על הגוף שלי. עליתי במשקל, אני מנסה להוריד במשקל וממש לא מצליחה, ואני עייפה לעיתים קרובות יותר. אני רוצה לאכול מאכלים שממלאים אותי באנרגיה, איך אני עושה את זה? הנה מה שאמרתי לה: תחליטי ש- Self Care והטיפול בעצמך הוא חלק מהתוכנית העסקית שלך להצלחת העסק. ואם תחשבי על זה, זה באמת ככה. כי אם את תקרסי, העסק יקרוס. סלף קר חייב להיות חלק בלתי מתפשר בדרך שלנו כבעלות עסק. את רוצה להסתכל על עצמך מנקודת מבט הוליסטית. לא רק גוף, לא רק עסק, אלא גוף - נפש - עסק. את יותר מהגוף שלך ויותר מהעסק שלך. הגוף שלך והעסק שלך משקפים בחוץ את מה שקורה אצלך בפנים. אל תבחרי מה לאכול כדי לרדת במשקל. תבחרי מה לאכול שעושה לך ולגוף שלך טוב ונותן לך אנרגיה. תתארגני מראש. אל תחכי לרגע שתהייה רעבה, כי אז זה יהיה מאוחר מדי. תתחילי בקטנה. תוסיפי ירקות ירוקים לסלט שלך, תוסיפי סלט כל יום, וכד׳. משהו קטן שאת כבר יכולה להכניס לשגרה שלך. הנה ההתארגנות שלי עם כמה דברים קטנים מהמטבח שלי שהכנתי השבוע כדי שתמיד יהיה לי מלאי מהאוכל שהגוף שלי הכי אוהב: עכשיו זה הזמן של האפונה הטרייה אין לך מושג כמה טעימה אפונה טרייה ואין מה להשוות לזו הקפואה. הקפואה היא מצויינת, אני לא אומרת שלא, ויש לה גם ערך תזונתי גבוה, אבל הטעם של הטרייה שונה לחלוטין. היא כל כך טעימה שנשנשתי לא מעט מהאפונים בזמן שפתחתי את התרמילים. את האפונים אני מכניסה לקופסה אטומה ומקפיאה. ככה יש לי אפונה מעולה למהלך החודשים הקרובים (לפעמים אפילו לשנה שלמה). אז בטח תגידו - זו עבודה קשה לשבת ולפתוח את התרמילים, אין לי סבלנות. ואני אגיד - נכון, זו עבודה. עשיתי אותה יחד עם הבת שלי והיה לי הכי כיף לעשות איתה יחד. תוך חצי שעה סיימנו וקיבלנו קופסה מלאה באפונים שתהייה לי לחודשים הקרובים. מלאי של שעועית אדומה אחד מהמאכלים שהכי חשובים לי להוסיף לתזונה שלי אלו הקטניות. מכיוון שקטניות כמו שעועית לוקח זמן לבשל אותם, אני אוהבת לבשל כמות ולהקפיא. אני משרה בערך 1 ק״ג של שעועית במים למשך לילה, ואז מבשלת עד לריכוך, מעבירה לקופסאות ומקפיאה. כך יש לי תמיד מלאי. ירוקים קצוצים ומוכנים לשמוש אחד הדברים שאני עושה כל שבוע זה קוצצת מלאי של עלים ירוקים, מכל הסוגים, מה שיש לי במקרר, ומאחסנת בקופסה אטומה במקרר. ככה אני יכולה להוסיף בקלות לכל מאכל, במיוחד לסלט, ולשדרג את כל מאכל בערך תזונתי גבוה. היום אני מבינה יותר ויותר כמה חשובה לי האנרגיה שלי. כמה חשוב לי ללכת אחרי הלב שלי, ובלי האנרגיה שלי אני לא אצליח לעשות את זה. כמה חשוב לי העסק שלי, ובלי גוף חזק, לא אוכל להשקיע בו. אוכל מבחינתי זו אבן בניין משמעותית לחזק את עצמי. ****** רוצה למלא את המקרר באוכל לכל השבוע? אם את רוצה להכניס שיגרה פשוטה ומהירה ולהכין לעצמך בקלות אוכל נכון שממלא אותך באנרגיה, ממליצה לך להסתכל על הקורס הדיגיטלי ״למלא את המקרר״. לחצי כאן לפרטים

המרק הטעים הזה עשיר בקטניות (חומוס ועדשים), ולכן מכיךל כמות מאוד יפה של חלבון איכותי, סיבים תזונתיים מסיסים ובלתי מסיסים שמפעילים את מערכת העיכול ומנקים את כלי הדם ממשקעי שומנים. מעבר לכך הוא טעים, מנחם ומחמם. רכיבים: 1 בצל גדול קצוץ 2 כפות שמן זית 5 שיני שום קצוצות 3 גבעולי סלרי עם העלים קצוצים 2-3 קישואים מזן זוקיני (הירוק הכהה) קצוצים 1 כוס עלי תרד קצוצים 1 חבילת בוק צ'וי קצוץ (אפשר להחליף בעלי מנגולד) 2 כוסות גרגרי חומוס מבושלים 3/4 כוס עדשים ירוקות (לא מבושלות) 1 כפית כורכום 1 כפית קארי צהוב פלפל שחור לפי הטעם 1 ליטר ציר ירקות מים לפי הצורך מיץ מ-1 לימון (אפשר יותר) מלח אופן ההכנה לטגן את הבצל טיגון הפוך עד להזהבה קלה. להוסיף 2 כפות שמן זית ואת שיני השום הקצוצות. לטגן 1 דקה. להוסיף את הסלרי, התרד, הבוק צ'וי והקישואים ולטגן עוד 2 דקות.. להוסיף את התבלינים, החומוס, העדשים, ציר הירקות ולהוסיף מים עד לכיסוי. לכסות, להביא לרתיחה, להנמיך את האש ולבשל כ- 45 דקות. לכבות את האש ולסחוט מיץ לימון למרק.