לאחרונה שמתי לב שאני בסוג של מאבק. בעסק, יחד עם כל העבודה השוטפת, אני מתמקדת כרגע בלשדרג ולערוך את הקורס המקיף שלי ״אש האנרגיה״ וזו לא מעט עבודה.
בבית, בשלושת החודשים האחרונים אנחנו בשיפוץ מאוד גדול, ונאלצנו לפנות את הבית לזמן השיפוץ.
ואז השבוע שמתי לב שאני מנסה לשמור על שיגרה בימים שאין שיגרה. מנסה לעשות את כל מה שאני עושה בעסק ובבית, יחד עם עומס הדברים שיש לעשות עבור השיפוץ וכל הפרוייקטים החדשים שלקחתי על עצמי.
אני מצליחה לקדם דברים, אבל הכל זורם לי לאט והאנרגיה שלי נפגעת.
השבוע שמתי לב שאמנם יש לי את האנרגיה לעשות הכל, אבל אני פועלת מתוך אנרגיה קטבולית ולא אנרגיה אנבולית, מה שמרוקן אותי ולא באמת מאפשר לי לעשות כמו שצריך.
מה הכוונה?
אנרגיה קטבולית לעומת אנרגיה אנבולית
הרבה זמן הסתכלתי על האנרגיה שלנו במושגים של ״יש לי אנרגיה״ או ״אין לי אנרגיה״. האם אני מלאה באנרגיה או מרוקנת. האם אני צריכה רגע לעצור ולמלא את הסוללה שלי? האם אני שמה לב לאנרגיה שלי במהלך היום?
היום אני רוצה לתת זווית חדשה על האנרגיה.
המושג הפיזיקלי של אנרגיה הוא כמות העבודה שניתן לעשות על ידי כח.
האנרגיה שלנו נועדה לאפשר לנו לעשות פעולה. עבודה. בדיוק כמו שמכשיר חשמלי פועל.
כדי לעשות כל דבר, אפילו את הפעולה הקטנה ביותר, אנחנו חייבות אנרגיה ויש לנו מנגנון מופלא בגוף שמאפשר לנו לייצר את האנרגיה הזו שאנחנו צריכות כדי לעשות את העבודה.
אלברט איינשטיין הוכיח שהכל זה אנרגיה, גם העולם הפיזי, החומרי, ברמה הקוונטית, הוא אנרגיה.
האנרגיה שלנו, מעבר ליכולת לעשות פעולות, היא גם מאפיינת את הגישה שלנו ומכתיבה איך נופיע כאן בעולם, ביומיום. היא קובעת את החוויות שלנו והתוצאות שלנו, ומושפעת מהתפיסות והאמונות שלנו על העולם, על האחרים ועל עצמנו.
הכל תלוי באיך אנחנו תופסות מצב נתון, ואז אנחנו חוות שני סוגי אנרגיה - אנרגיה אנבולית או אנרגיה קטבולית.
כמה הגדרות
תהליכים אנבולים
הם תהליכי בנייה. בגוף, אלו התהליכים שבהם הגוף בונה את עצמו.
אנרגיה אנבולית היא בונה, מתרחבת, מתדלקת, יצירתית, מתחדשת, ממלאה אותנו, תומכת בכח החיים, משרה ויטליות.
זו אנרגיה הקשורה בלקיחת אחריות מלאה על עצמנו, אנרגיה מלאת חמלה, רגשות משמחים, ולעתים קרובות נקודת מבט של הוקרת תודה על העולם והמצבים האישיים שלנו.
כאשר אנחנו מופעלות מתוך אנרגיה אנבולית, יש לנו תחושה חזקה של מוטיבציה, בהירות ותנועה קדימה, ביטחון עצמי. היצירתיות שלנו מתפרצת, וקל יותר להתמודד עם אתגרים, כי התפיסה היא של צמיחה ולמידה מתוך האתגר.
בעשייה ובעסק שלנו זה מתבטא כהנאה, כיף מהתהליך, גם כשהוא קשה ומתאגר.
בבית, זה מופיע כאשר אנחנו מבלות זמן יקר עם אלו שאנחנו אוהבות, בעשייה של משהו שממלא אותנו, ואז אנחנו נוכחות לחלוטין ומעורבות לחלוטין.
זה סוג האנרגיה שאנחנו חוות במצב זרימה. הכל מרגיש ללא מאמץ ואנחנו פועלות במיטבנו. אנחנו מרגישות טוב.
תהליכים קטבוליים
הם תהליכים של פירוק, סילוק והרס. בגוף לדוגמה חלק מהתהליכים הקטבוליים הם אלו שאחראיים לפירוק תאים שכבר לא פועלים טוב ולסלק אותם מהגוף.
הגוף גם מייצר אנרגיה כדי להתמודד עם גורם לחץ. הגוף ימצא אנרגיה זמינה המאוחסנת בתוך המערכת שלו וימשוך ממנה כדי לבצע עבודה/פעולה.
אנרגיה קטבולית מאופיינת באנרגיה הרסנית, מתכווצת, מלחיצה.
זו האנרגיה שקיימת כשאנחנו מרגישות שאנחנו "חייבות" לסיים את הפרויקט הזה בזמן או כשאנחנו "צריכות" לייצר הכנסה, או לנהל את השיחה הקשה הזו.
כשאנחנו חוות אנרגיה קטבולית אנחנו מרגישות לחץ, התנגדות, הצפה, תקיעות, חוסר מוטיבציה, חוסר שליטה, ואנרגיה נמוכה. סביר להניח שהמצב משפיע גם על מצב הרוח שלנו.
אנרגיה קטבולית היא אנרגיה הקשורה לתגובת הסטרס - תגובת הלחם או ברח. אלו יכולות להיות מחשבות, רגשות או התנהגויות שבהן אנו מרחמות על עצמנו, חסרות ביטחון עצמי, מרגישות כועסות, אשמות או בושה. האנרגיה הקטבולית יכולה לשקף לנו שאנחנו רוצות לנצח בכל מחיר.
מצד אחד אנרגיה קטבולית היא סוג של אנרגיה שעוזרת לנו לבצע את העבודה ולדחוף קדימה משהו קשה ולא נעים שצריך להעשות, ומצד שני לגרום לנו להרגיש מרוקנות מאנרגיה כדי להמנע מלעשות דברים שלא טובים לנו או לא נעימים לנו.
אנחנו צריכות גם את התהליכים האנבולים וגם את הקטבולים. ולכן בכל רגע נתון אנחנו חוות שילוב של אנרגיה אנבולית וקטבולית יחד.
השאלה מה יותר דומיננטי בחיים שלנו ביומיום - האנרגיה הקטבולית או האנבולית?
אנרגיה אנבולית = אנרגיה בונה, מתרחבת, מתדלקת, מחזקת, יוצרת, מצמיחה
אנרגיה קטבולית = אנרגיה של הרס, פירוק, ניקוז, התכווצות, התנגדות
חשוב שנזכור שאנרגיות קטבוליות ואנבוליות נובעות מרמה הרבה יותר עמוקה שמגיעה מרמת התודעה והמודעות שלנו שנבנו במהלך החיים על פי חוויות החיים שלנו.
כשאנחנו צריכות לעשות משהו, הגוף ייצר את האנרגיה הדרושה. הגוף לא יודע להבדיל אם הפעולה שאנחנו רוצות לעשות מגיעה ממקום של מוטיבציה והנאה, או ממקום של ״אין ברירה וצריך לעשות״. הוא ייצר את האנרגיה שדרושה לנו כדי להוציא לפועל.
כשאנחנו פועלות לאורך זמן מתוך אנרגיה קטבולית, אנחנו נקדם דברים ונוכל לייצר תוצאות, אבל זה מרוקן אותנו. זו אנרגיה שמחלישה אותנו, ולאורך זמן פעולה מתוך האנרגיה הזו תעצור אותנו, תגרום לחולשה, בעייה בריאותית או שחיקה.
הגוף לא יוכל לספק את האנרגיה הזו לאורך זמן, כי אז לא באמת נשארת לו אנרגיה לתפקוד תקין של המערכות, ולכן אחרי זמן הוא עוצר. הגוף גורם לנו לעצור, כדי שיוכל להתחיל לנווט את האנרגיה לתהליכי החיים שלנו.
ואז נרגיש שחיקה, נפתח מחלה או כל בעייה בריאותית אחרת. זה הרגע בו העסק/הפרוייקט/העבודה נפגעים. למרות שנראה שאנחנו מצליחות לקדם דברים, מצליחות לעשות, אין באמת צמיחה.
אנרגיה קטבולית הרסנית נחוצה מדי פעם כדי לסיים פרוייקט בזמן, או כדי לצלוח משימה לא פשוטה.
אבל לאורך זמן היא תכלה אותנו, וכאן זה התפקיד שלנו לזהות את סוג האנרגיה, ובמידה ואנחנו שמות לב שאנחנו פועלות בעיקר מתוך אנרגיה קטבולית, לעצור לפני שהגוף קורס.
איך אנחנו מזהות את האנרגיה שלנו?
אנרגיה אנבולית נוצרת מהרצון לעשות, למצוא פתרונות, לעזור, ליצור. אנחנו מרגישות שיש בנו אנרגיה שאנחנו רוצות לשחרר. רוצות לעשות. היצירתיות שלנו בשיאה. אנחנו מתרגשות מהעשייה.
כשאנחנו במקום הזה, תיווצר לנו האנרגיה בגוף שדרושה כדי להוציא לפועל ואנחנו נרגיש מלאות באנרגיה, בהיי, במוטיבציה אדירה ורצון לקום ולעשות.
אנרגיה קטבולית מגיעה ממנגנון הסטרס. כתגובה למשהו שיוצר לחץ אצלנו בחיים ואז מופעל מנגנון הילחם או ברח. זה הזמן שאנחנו מרגישות צורך להתווכח, להתנגד, להמנע, להכנע, לעצור.
אנחנו מרגישות מכווצות, מרוקנות, עייפות. לא בא לנו לעשות. כשאנחנו במקום הזה וצריכות לעשות פרוייקט או פעולה, הגוף ייצר את האנרגיה הדרושה לנו לעשות, אבל היא תרוקן אותנו.
יש ימים ותקופות שרבות מאיתנו, וגם אני, מוצאות את עצמנו נאבקות להוביל בעולם כל כך תחרותי. אנחנו דוחפות את עצמנו חזק יותר כדי לייצר תוצאות. מצד אחד הנחישות והחריצות שלנו ראויות להערצה, והרצון שלנו ליצור ולהעניק את המתנה שלנו לעולם מעורר השראה, מצד שני זה יכול להיות מקור לתסכול גדול אם למרות כל המאמץ שלנו אנחנו לא מצליחות להביא את ההצלחה שאנחנו רוצות.
מה שאנחנו לא תמיד רואות, שהדחיפה הזו, העשייה מתוך האנרגיה הקטבולית, היא זו שעוצרת אותנו מלהגיע באמת למקום שאנחנו רוצות להיות בו, כי אנחנו בתוך הוויה של סטרס וזה משפיע על הגישה שלנו והאינטליגנציה הרגשית שלנו והתדר שלנו שאיתו אנחנו יוצאות לעולם.
לעצור ולזהות
הכי חשוב זה לזהות. זה השלב הראשון בשינוי ההתנהלות האוטומטית שלנו מקטבולית לאנבולית.
שאלי את עצמך: האם אני חווה אנרגיה אנבולית, בונה ומרחיבה, או קטבולית, מרוקנת, מעייפת, מכווצת ומרוקנת?
האם אני עפה על הפרוייקט או הייתי מעדיפה לא לעשות אותו?
ואם יש צורך, אז לעצור. ברגע שאת מודעת, את כבר תמצאי את הדרך לעשות את הדברים אחרת.
אצלי,
אחרי שזיהיתי שאני פועלת מתוך אנרגיה קטבולית בגלל העומס שנוצר, החלטתי לעצור חלק מהדברים שאני עושה בשיגרה ולהתמקד בפחות. ולכן כרגע בשבועיים הקרובים (אולי יותר, תלוי איך אתקדם) אני לא אוציא תכנים חדשים בבלוג ובפודקאסט, ואתמקד בשדרוג הקורס ״אש האנרגיה״.
מנטאלית זה לא פשוט לי לעשות את זה, כי הבלוג והפודקאסט הם חלק מהעשייה שלי שאני אוהבת, אבל היום האנרגיה שלי היא בראש סדר העדיפויות, וזה מתבקש.
אז אני יוצאת לחופשה קצרה מהבלוג ומהפודקאסט, וכמובן אעדכן בהמשך.
תגובות