הערכה עצמית מותנית: כשהערך שלנו תלוי בתוצאות
- Ayelet Rosenfeld

- 19 בפבר׳
- זמן קריאה 3 דקות

לאחרונה נתקלתי במושג ״הערכה עצמית מותנית״, Contingent Self-Esteem.
מושג מתחום הפסיכולוגיה, שמדבר על הערכה עצמית אשר תלויה במשהו חיצוני: הישגים, תוצאות, אישור של אחרים, הצלחה מקצועית, מראה חיצוני, השוואה לאחרים ועוד.
המושג הזה עצר אותי, כי זיהיתי את עצמי שם. הצורך בהשגים, בצורה לא מודעת, כדי להרגיש בעלת ערך.
מאיפה זה הגיע אלי? אולי משהו בילדות, אולי העברה בין דורית, אולי גם וגם, לא ממש ברור לי, מה שכן אני יודעת, שמאז שאני מכירה את עצמי הרגשתי כך, ואין לי ספק שזה השפיע על האנרגיה שלי, על הגוף שלי, ועל התוצאות שלי לאורך השנים.
ולכן נכנסתי לחקור קצת את הנושא הזה.
בשנת 2001 שתי חוקרות בתחום הפסיכולוגיה מאוניברסיטת מישיגן, ג׳ניפר קרוקר וקוני וולף, זיהו תחומים מרכזיים שעליהם אנשים נוטים לבסס את הערך העצמי שלהם:
הן חילקו אותם ל-2 סוגים:
תחומים חיצוניים:
הישגים אקדמיים
אישור של אחרים
מראה חיצוני
תחרותיות והשוואה לאחרים
לצד תחומים פנימיים :
מוסריות
אמונה דתית
ותמיכה משפחתית
ב-2003, הן פיתחו שאלון למדידת ערך עצמי מותנה, ובדקו סטודנטים כדי להבין כיצד התחומים האלו משפיעים על תחושת הערך שלהם.
וזה מה שהם גילו:
כאשר הערך העצמי נשען על תחומים חיצוניים כמו הישגים, מראה או אישור חברתי, תחושת הערך שלנו נעשית רגישה מאוד להצלחות ולכישלונות.
ז״א שהצלחה מעלה את הערך העצמי בצורה חדה, וחוסר הצלחה, שנתפס ככשלון, מפיל את הערך העצמי חזק מאוד אפילו יותר.
לעומת זאת, כאשר הערך נשען על תחומים פנימיים, כמו מוסריות או קבלה משפחתית, הפיקים הם פחות חדים. ז״א ההשפעה על הערך העצמי היא פחות חזקה.
המסקנה שלהן הייתה ברורה:
לא רק רמת הערך העצמי חשובה, אלא הבסיס שעליהם היא בנויה, משום שהיסודות קובעים עד כמה הערך העצמי יציב או פגיע לאורך זמן.
זה לא עניין אקדמי צר. זה מנגנון רחב.
זה לא מנגנון שנמצא רק אצל סטודנטים במעבדה.
מאז המודל של קרוקר וולף ב־2001, חוקרים בדקו את הערכה העצמית המותנית גם בעולם העבודה, בהישגים מקצועיים, בדימוי גוף ואפילו בשחיקה.
נמצא שכאשר הערך שלנו תלוי בתוצאה, אנחנו רגישות יותר לביקורת, יותר סטרס לאחר כישלון מקצועי, יותר השוואה חברתית, יותר חרדה חברתית, קשר חזק יותר לדכאון, יותר אשמה, יותר חרדת ביצוע, יותר קושי להתאושש מכשלון, ועוד.
המחקרים האלו גרמו לי לכיווץ חזק, אבל גם להמון חמלה פנימית. כי כנשים בעשייה, כבעלות עסק, שתולות את הערך שלנו בהישגים מקצועיים או בהכרה חיצונית, העסק או הקריירה הופכים להיות מנגנון ויסות רגשי.
כל ירידה בתוצאות לא נתפסת כאירוע עסקי שיש לנתח בצורה עיניינית ולהבין איך לפעול בפעם הבאה, אלא זה הופך ממש לאירוע זהותי. חוסר הצלחה מתחבר באופן אוטומטי לזהות שלנו, לערך העצמי שלנו, ואז הנפש נשברת כל פעם מחדש, והגוף מגיב בהתאם, עם דריכות, סטרס ושחיקה.
תמיד היו אומרים לי ״אוקיי, בואי ננתח את המהלך שעשית ונבין מה לשנות לפעם הבאה״, אבל בתוך תוכי הרגשתי כאב עצום, כמו כישלון אישי שלי, ולא הצלחתי להבין למה אני מרגישה כך.
עכשיו אני מבינה. המחקר הזה הפיל לי אסימון עצום.
כל עוד אנחנו מחברות בין תוצאה חיצונית לזהות שלנו, אנחנו נחווה כאב. אנחנו לא מאפשרות לעצמנו עקומת למידה. כשאנחנו נותנות לתוצאה להגדיר את מי שאנחנו, כל כישלון מקצועי הופך לכישלון של האישיות שלנו. וזה פשוט לא נכון.
בכל דבר שאנחנו עושות, יש עקומת למידה. אנחנו לומדות, משתפרות, מדייקות תוך כדי תנועה. זה בכלל לא קשור לערך שלנו.
זו הסיבה שהיום אני כל כך מאמינה בעבודה פנימית, וזו אחת מאבני הבניין לויטליות ואנרגיה גבוהה.
אני אשמח לשמוע ממך, האם את מזהה את עצמך כאן? אשמח שתכתבי לי.
חיבוק
איילת
מקורות
Crocker, J., & Wolfe, C. T. (2001).Contingencies of self-worth. Psychological Review, 108(3), 593–623.
Crocker, J., Luhtanen, R. K., Cooper, M. L., & Bouvrette, A. (2003).Contingencies of self-worth in college students: Theory and measurement. Journal of Personality and Social Psychology, 85(5), 894–908.
Crocker, J., Sommers, S. R., & Luhtanen, R. K. (2002).Hopes dashed and dreams fulfilled: Contingencies of self-worth and graduate school admissions. Personality and Social Psychology Bulletin, 28(9), 1275–1286.
Park, L. E., & Crocker, J. (2008).Contingencies of self-worth and responses to negative interpersonal feedback. Self and Identity, 7(2), 184–203.
Sargent, J. T., Crocker, J., & Luhtanen, R. K. (2006).Contingencies of self-worth and depressive symptoms. Journal of Social and Clinical Psychology, 25(6), 628–646.
Beyer, R., et al. (2019).Academic contingent self-esteem and school burnout. Learning and Individual Differences, 73, 101782.





תגובות