פורים הגיע.
הילדים, שיש בהם את התמימות האמיתית אומרים בדיוק למה הם רוצים להתחפש בפורים. לכל הדמויות שנמצאות בחלומות שלהם. לכל מה שהיו באמת רוצים להיות. נסיכות, ושוטרים.
וכשאנחנו מתבגרים אנחנו שוכחים מה הלב שלנו רוצה להיות ומה רצינו להיות פעם…
ומה שיפה בתחפושת הוא שהיא עוזרת לנו לעשות את מה שאנחנו מפחדים לעשות ביומיום.
היא מכניסה אותנו למודעות הנכונה, להוויה הנכונה שמביאה אותנו למקום שאנחנו אוהבים להיות בו. יש בה עוצמה חזקה מאוד.
אם ילבישו אותנו כמו מלך אנחנו נתחיל עם הזמן להתנהג כמו מלך.
ואני אומרת למה לחכות רק לפורים כדי להיכנס לדמות שהיינו רוצים להיות? למה לא להתחפש כל השנה ? למה לא להתחיל להתחפש כל יום?
ז"א מה שאני רוצה לומר הוא שאם התחפושת משפיעה עלינו כל כך חזק, למה לא להיעזר בה כדי להשיג את היעדים שהצבנו? או להגיע למקום שאנחנו כל כך רוצים להיות בו? או להביא אותנו להיות האדם שאנחנו כל כך רוצים להיות?
בשלב מסויים התחפושת כבר לא תהייה תחפושת אלא ההוויה האמיתית שלי.
בינתיים, אשמח לשמוע ממך:
האם את אוהבת להתחפש?
מהי תחפושת החלומות שלך?
מה קיים לך עמוק בתוך הלב אותו היית רוצה להוציא החוצה?
באהבה
איילת