(מתוך הספר "מתחילים לאכול נכון")
במהלך כל השנים האלו בהן אני עוזרת לאנשים להרגיש טוב יותר ולהראות טוב יותר דרך תזונה ואורח חיים בריא, אצל רבים מאוד זיהיתי עשייה מתוך פחד.
רוב האנשים בחרו בתזונה בריאה מתוך הפחד שאם לא ינהגו כך, יחלו או יעלו במשקל.
אנשים חיים בפחד בכל מה שנוגע לבריאות. הם מאוד מפחדים שמשהו יקרה לגוף שלהם.
למדנו להתייחס לגוף שלנו כמשהו שברירי. שחשוף לקטסטרופות שיש בחוץ. שנמצא כל הזמן תחת התקפות של חיידקים, וירוסים, פטריות ותולעים וגרמו לנו לחשוב שרוב המחלות שלנו מגיעות מיצורים חיצוניים כאלו או אחרים שתוקפים אותנו מסיבות לא ברורות.
פחד נכנס עמוק מאוד למערכת האמונות שלנו ומשפיע בכל רגע על הבחירות שלנו.
אנחנו מוקפים בהמלצות על מה נכון לאכול ומה לא נכון לאכול. מה הגוף צריך ומה פוגע ומזיק לו.
אבל חשוב לי לומר לכם משהו אחד – הפחד עצמו הוא הגורם העיקרי להזדקנות מואצת ולהתפתחות מחלות.
כן, תזונה היא חשובה מאוד, אבל תזונה בריאה שנעשית מתוך פחד עצום ונעשית רק במטרה לא לחלות, אינה יעילה בכלל. להפך. תזונה בריאה שניתנת לגוף מתוך פחד, בסופו של דבר, עם השנים, תביא להתפתחות בעייה בריאותית כמעט בוודאות.
אנחנו רוצים להיות צעירים, לרדת במשקל, להיות מלאי אנרגיה, להראות טוב, להיות גמישים, לרוץ ולהשתולל כמו שעשינו כשהיינו בני 15 ומתוך הרצון הזה התחלנו לפעול מתוך המקום של "צריך". צריך לאכול ירקות, צריך לעשות פעילות גופנית, צריך לאכול דל שומן, צריך….מתוך פחד שאם לא נעשה את כל אלו, נזדקן, נחלה, ונראה גרוע. שכחנו בדרך את העשייה מתוך אהבה לגוף. לאהוב באמת את הגוף שלנו ולרצות לתת לו את הטוב ביותר שמגיע לו.
אנחנו רוצים להיות צעירים כפי שהיינו, ורובנו אפילו נלחמים להשיג זאת אך זו מלחמה עקרה. אנחנו מתבגרים, אין מה לעשות, זו דרכו של עולם, אבל זה לא אומר שעכשיו, כשהתבגרנו, נהייה חלשים יותר, חולים יותר, ויפים פחות. ממש לא. כולנו מכירים את הבחור בן 50 שהתחיל לרוץ מרתון, ואת האשה בת 70 שהתחילה לרקוד. הגיל קיים רק בתעודת הזהות שלנו. הוא לא אומר דבר על המצב הגופני שלנו. רק העשייה שלנו, התודעה, החשיבה והרגש – רק אלו יקבעו אם נחייה חיים מלאי אנרגיה וללא מחלות, או לא.
עלינו לפעול ממקום של אהבה ולא מהמקום של פחד. לאהוב את הגוף גם אם אינו מושלם ולתת לו באהבה את כל מה שהוא צריך. לתת לו את האוכל הכי טוב שאנחנו יכולים לתת לו מתוך האהבה העצומה שלנו אליו והרצון לתת לו את הכי טוב שאפשר.
עשיתי מחקר
בעבודה שלי עם מאות אנשים שביקשו לרדת במשקל ולטפל בבעיות בריאות ראיתי תופעה מעניינת. האנשים האלו התחלקו ל-2 קבוצות:
1. אלו שהצליחו לרדת במשקל עם ההנחיות שלי והליווי שלי
2. אלו שלא הצליחו.
תמיד שאלתי את עצמי – למה אדם אחד, שמקבל תפריט, וליווי, וכלים, וטיפים, מצליח לעשות שינוי מדהים, ואדם אחר, שמקבל את אותם כלים וטיפים וליווי ותפריטים לא מצליח?
זה עניין אותי. ונכנסתי לבדוק את זה לעומק. אחרי הרבה זמן שבדקתי, והסתכלתי, ובחנתי הבנתי!
ראיתי שיש מאפיינים זהים בין האנשים בכל קבוצה.
אלו שמצליחים, הם מלאי התלהבות ותשוקה לעשות וכיף להם כל רגע.
הם עושים מתוך אהבה.
הם מתרגשים לעשות דברים חדשים, לאכול מאכלים חדשים.
הם מתלהבים להפסיק את ההרגלים שלא היו נכונים להם.
וגם כשהם נתקלים בקושי, אתגר, הם יודעים בתוכם שזה רגעי ושהכל יסתדר.
אלו שלא מצליחים בשינוי רואים את הדרך כ"ויתור".
הם מאמינים שהם צריכים לותר על האוכל שהם אוהבים, על הזמן הפנוי שלהם (כי עכשיו הם צריכים לעמוד במטבח ולבשל לעצמם).
הם מרגישים שהם "צריכים" לאכול כך ולא אחרת.
הם עושים ממקום של "אין ברירה".
הם עושים מתוך פחד, שאם לא יעשו אז יקרה אסון.
הם היו מוותרים על כל השינוי הזה מהר מאוד.
אין להם בכלל התלהבות בעשייה.
להפך. הם מיואשים רק מלחשוב על אוכל בריא.
פעם מישהי אפילו אמרה לי שזה סזיפי התהליך הזה.
אלו האנשים שלא הצליחו.
וגם אם הם ירדו במשקל, הם מהר מאוד חזרו למשקל הישן שלהם, ואפילו יותר.
ולכן המסר שלי היום לשנה החדשה היא אהבה. התמקדו בה. השאירו את הפחד בצד.
תקשיבו, אם הייתי יכולה הייתי צועקת את זה 🙂
הגוף שלנו הוא מדהים. הוא יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות. אנחנו רק רוצים ללמוד לסמוך עליו ולאהוב אותו.
אהבו בגוף שלכם את הכל – את החיצוניות, את הכח שבו ואת האנרגיה הוא נותן לכם, את העייפות אם יש, את הקושי, את הקלות, את העור העדין והחלק, או את העור היבש, את הרגליים השריריות או את הרגליים עם השרירים המדלדלים. את הלב שפועם, והכליות שמסננות, והמח שלוקח שליטה על הכל, והבטן שמעכלת (גם אם היא יוצאת החוצה). הכל. לאהוב הכל זה לדעת שהגוף עושה הכל כדי שנוכל להגשים את התשוקות שלנו. הוא מתאמץ ומאפשר לנו ללכת, להגיע, לעלות, להסתובב, לצחוק, לחוות. הוא לוקח אותנו ומחזיר אותנו, הוא מאפשר לנו לכתוב, לדבר, להסתכל, להרים, להוריד, לקפוץ, לשמוע.
אז נכון שהוא לא ישאר צעיר, מתוח וחזק כמו שהיינו בני 18, אבל הוא נאמן לנו לחלוטין. הוא עושה כל מה שנבקש ממנו. לפעמים הוא מתאמץ, וכואב, אבל הוא יעשה הכל. לפעמים הוא מבקש מנוחה. לפעמים הוא מבקש אוכל אחר, ובדרכו שלו הוא מבקש אהבה.
כשהגוף לא מקבל אהבה, הוא מסתגר, נכנס פנימה, עצוב, כואב, וזה מתבטא בכל תא ותא. האהבה שהוא מבקש היא האהבה שלנו, לא של אף אחד אחר, כי הוא משרת אותנו. הוא זועק לעזרה בדרך שלו. הוא כואב, משמין, עייף וחסר אנרגייה ומפתח מחלה. הבטן מתנפחת, הוא לא רגוע בלילה, הרגליים עייפות, והירכיים משמינות. זו הדרך שלו לומר לנו שקשה לו לשבת על כסא כל היום, שהוא צריך עוד כמה ויטמינים, ובכלל שהוא צריך עזרה. זו הדרך שלו לומר לנו, שהוא תמיד יהיה נאמן לנו וישרת אותנו בנאמנה תמיד, אבל לא יהיה מסוגל אם לא נעזור לו.
לאהוב אותו ולסמוך עליו שהוא יודע לעשות את העבודה שלו – זה מה שהוא צריך, ואז הוא יתן לנו עולם ומלואו.
כל דבר שאנו נותנים לו אהבה – צומח. לעומת זאת, שנאה, כעס, פחד, דאגה – גורמים לדעיכה ומוות.
כשאנו פועלים מהמקום של אהבה – שם יש צמיחה ושגשוג. כשנפעל ממקום של פחד – תהייה דעיכה ומוות.
באהבה גדולה,
ושנה מלאת אהבה
איילת
מקסים, מדוייק ומצמיח כל כך.
תודה רבה איילת!
שנה טובה ומלאת מתיקות.
באהבה רחלי!
שנה מקסימה גם לך
מאמר נהדר .
תודה רבה איילת,
כבר שנה שנייה שאני מתכוננת לצום יום הכיפורים בהתאם להנחיות שלך וזה הופך את הצום לקל.
לארוחה מפסקת הכנתי מג'דרה לפי ההוראות ובטטות בתנור. במקום עוף אנחנו מעדיפים דג אז אני אופה פילה דג אמנון בתנור עם קצת שמן זית מלח ופפריקה.
שנה טובה!
תודה נילי יקרה על השיתוף.
השינוי של דג הוא מצויין.
הכי חשוב לעשות מה שנכון לכם.
שנה טובה!
מצטרפת לתגובה הנ"ל , אני כבר בצום הרביעי שלי עם ההנחיה למג'דרה בטטה ועוף ( גם אני מעדיפה דג) , הצום עובר בקלות . תודה על כל שפע המידע שאת חולקת איתנו !
כתבת מאד יפה 🙂
תודה לך!
תודה!