היתה לי הזכות השנה לחגוג יום הולדת עם המדינה. עצמאות זה החג שלי.
מעבר לכך שנולדתי בערב יום העצמאות, עצמאות וחופש הם המהויות העמוקות והחשובות ביותר שלי. חופש לחיות את החיים באמת, לחיות כפי שאני אוהבת, לחיות כפי שאני מאמינה. להיות אני.
אם ישאלו אותי איזה ערך הכי חשוב לי, אני אומר, וזה היה כך תמיד – עצמאות וחופש. זו אני.
כך תמיד אמרתי, אבל לא תמיד הרגשתי כך. זה היה בתאוריה.
מחסומים, אירועים, פחדים, שיפוטיות עצמית, ביקורת, חוסר הערכה, חוסר בטחון, כל אלו ליוו אותי שנים, מה שגרם לאני האמיתי להיות כלוא שם בפנים.
והמהות האמיתית שלי, של עצמאות וחופש, נדחקה פנימה.
לא הבנתי כל השנים האלו מה עדיין חסר.
תחושת החוסר הזו בחיים, העצב, התסכול ליוותה אותי המן זמן. חשבתי שאם אשיג את זה, או אעשה את ההוא, אם אסע לכאן, או אהיה שם, אז אהיה מאושרת. אבל זו היתה פיקציה. האושר הגיע לרגע, ואז שוב נעלם.
אבל מעולם לא ויתרתי. מי שמכיר אותי יודע שאני מזל שור אמיתי. עקשנית רצינית.
ידעתי תמיד שהחיים מהממים, וידעתי תמיד שאני יכולה גם להיות מאושרת, והחלטתי, לפני שנים, לצאת למסע שכולו נועד למצוא את האושר הזה. ממוקדת במטרה יצאתי לדרך.
אחרי מסע ארוך, היום אני יודעת שהאושר נמצא כאן. התשובה נמצאת בתוך כל אחד מאיתנו. היום אני יודעת, שברגע שאנחנו מרשים לעצמנו להיות אנחנו, בלי שיפוטיות, בלי מעצורים, אלא פשוט להיות אנחנו, האושר מגיע, ומכאן תחושת החופש והשחרור העצומים.
אושר מגיע ממקום של חופש אמיתי. של עצמאות אמיתית. אושר מגיע ברגע שאנו מאפשרים לעצמנו להיות בדיוק מה שאנחנו. לעשות בדיוק מה שבא לנו, ולא מתוך הצורך לקבל אהבה, או להיות מוערכים. לא מתוך הרצון לעשות רושם, או לקבל פירגון. לא מתוך הצורך להיות הכי טוב בעולם, או מתוך הצורך להראות כמה אנחנו טובים.
רק מהמקום שבו אנחנו מרשים לעצמנו לבטא את עצמנו החוצה. לעשות מתוך המהות שלנו. לעשות מה שעושה לנו באמת באמת טוב. בלי מעצורים, בלי להתבייש, בלי לפחד.
ואז תחושת החופש פתאום מתפרצת בקול רם. ומה שהכי מדהים, שברגע שמרגישים את החופש והעצמאות הזו באמת, הכל מתחיל להסתדר במקומו, כמו חלקי פאזל שמוצאים את עצמם.
אני עדיין במסע, וכמו שידיד יקר אמר לי, זהו מסע החיים, ומחפשת להעמיק עוד ועוד, אבל מצאתי את תחושת העצמאות והחופש הזו.
מרשה לעצמי היום להיות אני כפי שאני. מרשה לעצמי לעשות רק מה שאני אוהבת. וזה שחרור אמיתי.
ומה שיפה הוא שמתוך האושר הזה, ותחושת החופש העמוקה הזו, מציפה אותנו אהבה עצומה, אהבה ללא תנאים, כלפי עצמנו, כלפי האחרים, וכפי העולם. ואז החיים והעולם באמת נראים יפים.
אני אוהבת אתכם מלא.
ראומה
29 באפריל 2015 אל10:01מזל טוב!!! את מדהימה אותי בכל פעם מחדש עם הכוחות יש בך – גם להעניק לאחרים!!! את חלק מהבית שלנו כבר כמה שנים טובות!!! קוראים, צופים, מבשלים ואופים בהשראתך!!! המון תודה על הכל!!! המשיכי להגשים את החלומות והמשאלות שלך לטובה!!! באהבה גדולה, רומי
איילת רוזנפלד
29 באפריל 2015 אל15:57תודה רומי יקרה!
תודה שהכנסתם אותי אליכם הביתה. זו הזכות שלי להיות חלק מכם.
אוהבת
תמר פיזנטי
29 באפריל 2015 אל10:22היי אילת,
כל פעם אני קוראת את הפרסומים שלך.
הפעם רציתי להגיב – קודם כל אכן מדברייך אני מתרשמת על אילת מאושרת, פתוחה, ושמחה על כך, האילת שאני זוכרת מימי התיכון, שקטה מופנמת וכו',,. זה מאוד משמח אותי לראות ולקרוא על המסע שאת חווה ואכן אני מבינה אותך.
אני חושבת כמוך כמוני שאנחנו הבנו הרבה דברים בגיל מאוחר יותר ויש תחושה שבגיל הילדים שלנו כרגע שהוא הגיל הכי הכי אטרקטיבי, לא היינו שם, דלגנו…. אך אני גם תמיד שמחה לדעת שמצאתי את האני שלי אפילו שזה בגיל מאוחר יותר, ותחושת שלמות מעצמך זה אכן הדבר הכי הכי משמח, מרגש וכיף בחיים.
להתחיל להתנהל לפי האני שלי ולא לפי הסביבה.
אכן אי אפשר להתנתק אף פעם מסביבתנו, ולא כולם נמצאים במקום שאני נמצאת אבל תחושת הסיפוק וההתמלאות הפנימית היא החשובה ואני מאוד מאוד מזדהה ומבינה את התחושות שאת מעבירה במסר שלך.
אז המשך מסע נפלא לכולנו בהמשך החיים והחיים אכן עוד מלאים בהפתעות ויפים וכל דבר שקורה לטוב ולרע צריך ללמוד ורק להתחזק ולראות את החיובי הכל קורה לטובה !!!!
תמשיכי לכתוב דברים מהלב זה נוגע….
אוהבת
תמר
איילת רוזנפלד
29 באפריל 2015 אל16:02תמר יקרה,
את חלק מהמסע הזה שלי מגיל 15.
עברנו המון מאז. אני מאוד מאמינה שהדברים מדוייקים בכל שלב בחיים, ויש סיבה מדוע דוקא בגיל שלנו היום מצאנו את השלמות הזו בנו.
לא סתם עברנו את החיים שעברנו, יש סיבה לכך שחווינו את מה שחווינו, ושהסביבה שלנו היא דווקא זו. כל התנסות וכל אדם בחיינו מאפשרים לנו צמיחה ומאפשרים לנו להיות מי שאנחנו היום.
אני מאוד שמחה שאת גם מצאת את החלק הזה בך.
והיום, זו ההזדנות שלנו לספר את כל זה לילדים שלנו ולהעצים אותם כבר מהמקום שהם נמצאים.
תודה על כל מה שכתבת לי.
אוהבת מאוד
איילת
סימה סלמה
29 באפריל 2015 אל11:04איילת היקרה כמה נעים לקרוא את דברייך היוצאים מהלב וכל כך נכונים לכולם
המשיכי בדרכך הנפלאה המון שנים של עשיה ואושר.שמחה שהכרתי אותך והשתתפתי בהדרכה האישית שלך שמלווה אותי עד היום כדרך חיים.
בהערכה רבה סימה
איילת רוזנפלד
29 באפריל 2015 אל16:04סימה יקרה תודה!
תודה על המילים החמות והברכה המקסימה.
זו הזכות שלי שאת אימצת את הדרך שלי.
המון אושר
באהבה
איילת
שירה
29 באפריל 2015 אל21:59היי אילת,
קודם כל מזל טוב.
אהבתי את מה שכתבת, כל הכבוד על הנחישות ועל הדרך שמצאת בסופו של דבר לממש את עצמך.
רציתי לשאול אותך האם במהלך השנים היה אירוע מיוחד שעזר לך לעשות את פריצת הדרך? מה הדבר החשוב שסייע לך למצוא את מה שאת אוהבת ולמצוא את הדרך להביא את זה לכדי מימוש.
חנן
30 באפריל 2015 אל7:39את כותבת יפה ועמוק ואיכותי.
זה כישרון שצריך למנף אותו
דנית רוכבת אופניים חדשה
10 במאי 2015 אל9:08שלום איילת. המאמר הזה שלך שינה לי את החיים. הסיפור הוא כזה תמיד היה לי פחד ללמוד לרכוב על אופניים, פחד גדול מאוד שאפול ואתרסק ובמיוחד שלא אצליח אבל החלום לרכב לא עזב אותי, בבלוג שלך נתקלתי במקרה בחיפוש אחר מוטיבציה לעשות דברים חדשים בגילי המופלג, והנה החלטתי לנסות לקחת שיעורי רכיבה על אופניים עם מדריך והצלחתי, הגשמתי לעצמי חלום ואני רוכבת לבד כמו גדולה והרבה, אז למרות שאנחנו לא מכירות אני בכל זאת רוצה להודות לך כי גם לך יש חלק בהצלחה שלי, שלך דנית 🙂
סימונה
12 במאי 2015 אל17:13שלום איילת,
אני עוקבת אחרי הפרסומים שלך מזה מספר חודשים ונהנית מהידע הרב שאת חולקת עם כולם. לאחרונה שיניתי את התזונה שלי, נגמלתי מסוכר ותחליפי סוכר, נגמלתי מקמח לבן, נגמלתי מהתמכרות לנס קפה ואני משתדלת לאכול בריא אך לצערי עליתי קצת במשקל. האם יש לך המלצה לתפריט יומי בריא עד 1200 קלוריות???
איילת רוזנפלד
21 במאי 2015 אל9:42הי סימונה יקרה,
יש הרבה מה לעשות,
אבל אני לא נוהגת לתת תפריטים ככה, בלי להכיר את האדם לעמוק ולודא שזה נכון ומאוזן עבורו.
יום נפלא
איילת