הסיפור שלי עם יופי

רק 4% מהנשים מחשיבות את עצמן יפות. כך עלה ממחקר שנעשה.

4% !! זהו!!

ז"א ש 96% מהנשים בעולם אינן מחשיבות את עצמן יפות.

זה לא נתון מטורף?

אני הייתי שייכת ל 96% כמעט כל חיי.

זה לא משנה כמה פעמים אמרו לי שאני ילדה יפה, נערה יפה או בחורה יפה, אני לא ראיתי את זה.

העיניים הירוקות שלי היו הנחמה שלי. כן. אותן אהבתי תמיד. אבל מעולם לא ראיתי את עצמי יפה.

יותר מכך – לא רק שלא ראיתי את עצמי יפה, גם לא ראיתי את עצמי מצליחה, חכמה, נחמדה, חברותית והרשימה עוד ארוכה.

כל מה שראיתי זה ילדה/נערה/בחורה/אישה לא משהו. מי אני שמישהו ירצה להיות חבר שלי? מי אני שאצביע בשיעור או ארקוד במסיבה. הדימוי העצמי שלי היה נמוך תמיד. לא האמנתי שאני יכולה להצליח בלימודים ולכן תמיד הייתי תלמידה ממוצעת, ולא האמנתי שמישהו ירצה בכלל להיות חבר שלי, ולכן תמיד הייתי מהביישנים שעמדו במסיבות הכיתה בצד.

כשגדלתי הייתי זקוקה לאנשים מסביבי שיאהבו אותי ויקבלו אותי, כדי שארגיש טוב עם עצמי.

זה סגר אותי. רציתי להיות מישהי אחרת.

רציתי להיות כמו זו שיודעת להביע את עצמה כל כך טוב, או כמו ההיא שאין לה בעייה לעשות מה שבא לה.

רציתי להיות כמו כל אחת, רק לא כמו איילת. איבדתי את עצמי עם הזמן.

השנים עברו ומאז עברתי המון.

הכרתי מנטורים מדהימים שהאמינו בי, והקפתי את עצמי בסביבת חברים שלא ציפתה ממני לדבר אלא רק להיות אני, בגירסה הטובה ביותר שלי.

והאנשים האלו, והסביבה הזו לאט לאט גרמו לי לראות את האור שיש בתוכי. הם כל כך האמינו בי, שלא נותר לי אלא רק להאמין בעצמי. הם כל כך רצו בהצלחה שלי, שלא יכולתי אלא רק לייצר הצלחה.

וכך לאט לאט התחלתי לגלות את היכולות שלי.

אם היו אומרים לנערה שבי, שהיתה בגיל 14-15-16 שיגיע יום ואעמוד על במה מול מאות אנשים ואתן הרצאה, או אוביל אלפי אנשים לחיים טובים הרבה יותר, או שיהיה לי אתר מדהים שבו התמונות שלי יהיו מפוזרות על כל האתר, לא הייתי מאמינה. אני? מה פתאום… אבל זה קרה.

זה קרה ברגע שהתחלתי לראות את האור הפנימי שלי. ברגע שהתחלתי לראות את היופי שיש בתוכי. סלחו לי אם זה נשמע שחצני, זו לא הכוונה. היום אני יודעת שבכל אחד מאיתנו יש יופי מדהים שרק מחכה לצאת החוצה.

היו שנים ארוכות שהייתי חייבת לצאת מהבית לבושה ומאופרת כמו שצריך, עד שהגיע יום שמצאתי את עצמי מגיעה למפגש עסקי בבגדי ספורט, משהו שאף פעם לא הייתי מעזה לעשות 😉

הבנתי שאלו לא הבגדים שעושים אותי יפה, או האיפור או השיער, אלא התחושה הפנימית שלי בקשר ליופי של עצמי.

כן, אני אוהבת להתאפר ולהתלבש, אבל לא מהמקום הנזקק לחיזוק. לא מהמקום שאלו יגרמו לי להרגיש יפה, שבלעדיהם לא אוכל להסתכל על עצמי, אלא מהמקום היפה שנמצא כבר בפנים ורק רוצה להרגיש כיף.

כיף לי לצבוע את הציפורניים בכל מיני צבעים משוגעים, והכי הכי כיף לי להסתובב עם בגדי ספורט, אבל לא בגלל שהם הופכים אותי ליפה יותר, אלא בגלל שהם מעצימים אותי. וכשאני מרגישה עוצמה, אני יצירתית הרבה יותר, אני אוהבת הרבה יותר, אני אני הרבה יותר.

כשאנחנו לא באמת אוהבות את עצמנו, אנחנו לא באמת נוכל להרגיש יפות.

היופי שלנו יוצא החוצה כשאנו מאפשרות לעצמנו להיות אנחנו, בדיוק כפי שאנחנו. בלי מסכות. אותנטיות.

אני יכולה לתת לכן, נשים יפות, טיפים על אילו מאכלים לאכול כדי שהעור שלכן יראה טוב יותר והשיער יהיה שופע יותר, ואילו מוצרי קוסמטיקה טובים ונכונים, ואיך להתאפר, ואני אכן אתן את כל אלו . אולם זה לא מה שבאמת יגרום לנו להרגיש באמת יפות. כי ברגע שנלך לישון ונסיר את האיפור, לא נאהב את מה שאנו רואים במראה. וזו לא המטרה.

היום המכתב הזה אליכן זרם ממני, אבל פעם לא הייתי בכלל מעיזה לכתוב דברים כאלו שמראים פגיעות מסויימת.

הרצון שהכל היה פרפקט היה חלק מהפחד שלי שלא יאהבו אותי, כי בעיני הייתי לא משהו…

אני עדיין עושה את המסע שלי. אני עדיין מוצאת את עצמי לפעמים פועלת ע"פ דפוסים ישנים, וישנם כמובן ימים שבהם אני לא מרגישה יפה, הרי אנחנו בני אדם ואנחנו לא חיים בבועה, ויש עליות וירידות במהלך הימים, אבל היום אני יודעת לזהות את אותם דפוסים ולפעול מהמקום הנכון לי יותר.

אני רוצה לשנות את האחוזים האלו שנמצאו במחקר. אני רוצה להעלות את ה 4% ל- 5% ל- 10% ואפילו 50%, וזו השליחות שלי כאן בעולם.

אני רוצה לעזור לכל אחת להרגיש יפה, מבפנים ומבחוץ.

המטרה שלי היא להגדיר מחדש את מושג היופי. לאהוב את עצמנו ולא משנה מה המשקל שלנו. להיות אנחנו בדיוק כפי שאנו.

רק מתוך האהבה הזו יגיע השינוי הנכון.

ולכן אני כאן. לשרותכן.

החלטתי לפתוח בקרוב סדנה בה נפגש ונעבור תהליך יחד. פנימי וחיצוני. נטפל בגוף שלנו ונטפל ברגש שלנו. נעשה את המסע הזה.

אם זה יכול לעניין אותך, אשמח שתרשמי כאן על מנת שאוכל לומר לך כאשר שהסדנה תפתח.

אוהבת מלא
איילת