עשו תרגיל קצר:
חשבו לרגע על השאלה "האם אתם רוצים להגיע לגיל 100?" ותנו לעצמכם תשובה, לפני שתמשיכו לקרוא.
עניתם?
אוקיי – המשיכו לקרוא.
כשאני שואלת שאלה זו בהרצאות או בסמינרים שלי אני מקבלת שתי תגובות:
- אלו שמצביעים ישר ואומרים לא כל ספק – כן! בטח רוצה!
- ואלו שמהססים ומתנים את תשובתם – "רק אם אהיה בריא…רק אם לא אסבול… רק אם… '"
מה עניתם אתם ומה זה אומר?
בספרו "שלווה, אהבה וניסים" אומר ד"ר ברני סיגל:
"אלו שקופצים על ההזדמנות ומבקשים להגיע לגיל 100 ללא שום תנאים, הם אלו שמבינים שהדבר היחידי שאחראי על האופן בו יגיעו לגיל מופלג זה הם עצמם. הם מבינים שהם אחראיים על בריאותם, על מצב הרוח, על ההחלטות, הם מבינים שלא תמיד הם יכולים לשלוט על הארועים בחייהם, אבל הם יכולים לשלוט על התגובה שלהם לאותו ארוע. הם מבינים שהשליטה בידיים שלהם. לעומתם אלו שמתנים את התשובה שלהם, מרגישים שהשליטה על חייהם נתונה בידי הסביבה. הבריאות שלהם תלויה בחיידקים, בקרינה, בלחץ בעבודה, בסלולרי, בגנים, בזיהום האוויר ועוד"
מחקרים הראו שחולים יוצאי דופן, חולים שנחשבים בעיני הרופאים כ"קשים" או כלא משתפים פעולה, הם בעלי מירב סיכויים להבריא. חולים אלו שמסרבים להיות קורבנות, שמלמדים את עצמם והופכים להיות מומחים בטיפול של עצמם, חוקרים את הרופא שלהם, כי הם רוצים להבין איזה טיפול ניתן להם ולוקחים בו חלק. הם דורשים כבוד, התייחסות אישית, ורוצים לשלוט במצב, בלי קשר עם מהלך המחלה.
הפסיכולוג ליאונרד דרוגטיס מצא במחקרו, שהקיף 35 נשים שסבלו מסרטן שד עם גרורות, שאלו ששרדו לאורך ימים היו אלו שהיו ביחסים גרועים עם הרופא שלהן – על פי עדות הרופאים. הן שאלו שאלות רבות והביעו את הרגשות שלהן בחופשיות. בדמם של חולים "תוקפניים" יותר נמצאו יותר תאי דם לבנים מסוג T, תאים לבנים שמחפשים תאי סרטן וקוטלים אותם.
קבוצה של חוקרים בלונדון , בראשות קית פטינגייל, דיווחה על שעור של 10 שנות שורדנות בקרב 75% של חולי סרטן שהגיבו לאבחנה ב"רוח מלחמתית" לעומת 22% שהגיבו ברגשות של חוסר אונים או חוסר תקווה.
מעניין לא?
מה אתם עניתם על השאלה "האם הנך רוצה לחיות עד גיל 100?" ובדקו מהי הגישה שלכם?
כל תשובה שתענו לעצמכם היא מצויינת. היא נובעת בד"כ ממה שלמדנו ומה שהורגלנו לחשוב מאז ומתמיד.
לימדו אותנו שמחלות מגיעות עם הגיל, שזה טבעי לפתח מחלה בגיל מבוגר.
לימדו אותנו שהרופא יודע מצויין הכל, והדרך שלו הינה הדרך היחידה שקיימת.
לימדו אותנו שכשהגוף חולה משהו "מקולקל" בו ויש לתקן אותו.
כמעט ולא לימדו אותנו שכל בעייה בריאותית שמתפתחת נובעת מאיזשהו חוסר איזון בחיים,
לא לימדו אותנו שבעייה בריאותית שמתפרצת בגוף, מתחילה דבר ראשון בנפש שלנו, דרך הרגש שלנו,
לא לימדו אותנו שהגוף שלנו מדבר איתנו דרך הבעייה,
ולא לימדו אותנו שיש קשר בין האוכל שאנחנו אוכלים, המחשבות שאנחנו חושבים, הרגשות שאנחנו מרגישים לבריאות שלנו.
ובעיקר לא לימדו אותנו שבעייה בריאותית יכולה להתפתח בכל גיל, ושהבריאות יכולה להשתפר עם הגיל. הכל תלוי בפעולות, במחשבות וברגשות שלנו כל רגע נתון.
בעלי הוא אחד מהאנשים שמעוררים בי השראה גדולה. לפני גיל 50 הוא התחיל לרוץ (ואני טוענת שמאז אינו מפסיק…). ומספר חודשים לפני שחגג 50 הוא רץ את המרתון הראשון שלו. מאז, במשך שנתיים, כבר רץ מספר מרתונים נוספים. לפני כן הוא סבל מריפלוקס, בעייה כרונית בכבד בגלל מחלת הנשיקה, והיה מחובר לתרופות נוגדות חומציות. הרופאים אמרו לו שיצטרך לחיות עם התרופות כל חייו, אלא אם כן ירצה לעבור ניתוח.
היום הוא אוכל תזונה מאוזנת מאוד, ועושה פעילות גופנית רואייה להערצה, ואינו לוקח שום תרופה.
למה אני מספרת לכם את זה? כי בגיל 48 הוא היה במצב בריאותי הרבה יותר חמור מאשר בגיל 51. ז"א שהיום, כשהוא מבוגר יותר, הוא בכושר גופני ובמצב בריאותי הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כמה שנים. אז מה כאן הקשר בין התבגרות, הזדקנות ומחלות?
שימו לב למה אתם מאמינים, כי האמונות האלו הם אלו שינווטו עבורכם את החיים.
מה אתם יכולים לעשות היום?
קיראו (יש שפע של ספרים בכל תחום) ולימדו.
הקיפו את עצמכם בסיפורים מעוררי השראה בתחום הבריאות. קיראו סיפורים של אנשים שהחלימו, הבינו את הלך המחשבה שלהם.
לימדו על הגוף שלנו – איך הוא בנוי, איך הוא מתפקד ולמה הוא זקוק כדי לתפקד ולהיות בריא
הבינו איך הרגש שלנו קשור לבריאות שלנו
אם חליתם במחלה מסויימת, למדו עליה מכיוונים רבים – למדו על מהלכה ומה אומרת הרפואה עליה, קיראו על טיפולים אלטרנטיביים שמומלצים, דברו עם אנשים שהבריאו ממנה.
לדעת פרושו להיות בריא…
בדיוק למטרה זו אני עורכת מדי רבעון הרצאה שקשורה לתחום הבריאות שלנו, במסגרת סדרת ההרצאות "לאכול, לחיות ולהנות". והחודש, ביום שלישי, 30 לספטמבר, אני עורכת הרצאה בנושא:
סוכרת, אינדקס גליקמי ומתוקים – איך לטפל ואיך למנוע
מזמינה אתכם להצטרף אלי. לחצו כאן לפרטים.
המון בריאות,
איילת
לא רוצה להגיע ל 100- רוצה – שכשצפויה התדרדרות – שתהייה לי האופציה לשים לזה סוף מהיר וקל. ממש לא מתלהב מכול המתנייעים בכיסאות גלגלים עם פיליפינים צמודים, ומאלה שהגיעו להשתמש בחיתולי מבוגרים.- וסליחה – מה זה בן 51??- ילד!!- גם אני עברתי עבודה מלחיצה שגרמה לי לקחת תרופות- ודווקא היום בפנסיה (אומנם מוקדמת)- הולך כל בוקר למכון כושר- ללא תרופות – אבל חנוק למצוא עיסוקים מעניינים ,להתנדב- יש לכם הצעות??